אני שונאת את עצמי כ"כ ברמה שאתם לא מסוגלים להבין בכלל.
כל יום אני מקללת את היקום הזה מחדש ואת הורים שהביאו אותי.פשוט נמאס לי מהחיים האלה.
אני שונאת לקום בבוקר,ועושה לי רע להסתכל במראה על הפרצוף המכוער שלי,
אני כ"כ מכוערת(בצורה קיצונית) וזה פוגע לי בהכל,אנשים מסתכלים עליי מוזר ,ברחמים ומתלחשים בניהם-ובגלל זה אני שונאת לצאת מהבית ובקושי יצאתי מתחילת החופש.
יש לי אף נשרי ארוך ומכוער ועניים צמודות ומלא חצקונים,ואני רזה כמו מקל ולא מצליחה להשמין. עדיף שאני לא יספר על השיער המזעזע שלי.
אני נשמעת כמו מוזנחת אבל תאמינו לי שלא..אני משקיעה המון בטיפוח (גבות,שפם,קרמים ובשמים) אבל שום דבר מהם לא יכול לשנות את המראה שלי.
מתחילת החופש אני מחפשת עבודה אבל לא התקבלתי לשום דבר ואני בטוחה שזה בגלל הכיעור שלי (מי ירצה שמכוערת כמו תחת תעבוד בחנות שלו? היא תבריח את כל הלקוחות) והכי גרוע זה שאני מרגישה שגם המשפחה שלי מתביישת בי..
למשל-פעם אחת הלכתי עם אח שלי (הדוגמן!!!!!) ברחוב ופתאום שכמה חברים שלו עברו לידנו הוא אמר לי להתרחק ולעשות כאילו שאנחנו לא מכירים.
אני מרגישה רע,ואין לי חברות,אף אחת לא מדברת איתי ואם כן אז זה רק בשביל לנצל אותי (לקחת ממני סיכומים לבגרויות וכאלה)-תמיד הם פונות אליי בחיוכים וחיבוקים אבל אח"כ בכלל לא אומרות לי שלום..
זה פשוט בלתי נסבל ,אני כל הזמן בדיכאון ולא מבינה למה בכלל נולדתי??
אומרים שלכל אדם יש תכלית ושכשנולדת אז האלוקים החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך...זה המשפט שאני הכי שונאת,ואם זה נכון -אז למה שהעולם לא יוכל בלעדיי?? אני לא תורמת לשום דבר ורק סובלת..באלי פשוט לישון ולא לקום יותר,אפילו על זה אף אחד לא יתאבל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות