בעלי נלחם בלבנון כבר זמן מה, אחרי שנלחם גם בעזה, יש לנו בת שנה וחצי ואני עכשיו בתחילת הריון עם כל הקושי שבזה.
תמיד דיברנו על כמה שזה חשוב וכמה שאני מבינה את הצורך ומוכנה שילך ויסתכן בשביל המדינה ואני באמת מאמינה בזה, והוא מבחינתו אם אני אומרת שאני לא רוצה שילך הוא לא ילך.
בזמן האחרון אני מאבדת שפיות, הוא כבר הרבה זמן בפנים בלי תקשורת בכלל, קשה לי לחיות עם הפחד שכל רגע יכולים לדפוק לי בדלת ולהפוך את חיי לגיהנום, כל הזמן צפה לי המחשבה על איך אעבור הלוויה ושבעה ואת החיים בכלל בלעדיו, ומלא מחשבות רעות ודאגות , אני סובלת וכבר מאבדת סבלנות ושפיות.
אני יודעת שאני יכולה לבקש ממנו בכל רגע לעזוב הכל לרדת ממדים ולחזור הביתה לחיים שלנו, אבל מרגישה שזאת בקשה אנוכית ואיך אני מסוגלת לבקש את זה אחרי כל החללים שאיבדנו והאלמנות והיתומים שנשארו מהמלחמה הזאת, אני משתגעת מהחוסר וודאות אבל גם לא מסוגלת להגיד לו שיעזוב... איך שורדים את התקופה הזאת אני סובלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות