המצב הבטחוני המצב הבטחוני
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

איך להתמודד עם חרדות בלתי פוסקות ודיכאון מהמצב?

יםשלגיבורים בת 90 | כתבה את השאלה ב-12/01/25 בשעה 18:15

התמזל מזלי ולא איבדתי אף אדם קרוב במלחמה, אבל החל מאותו יום ארור אני שרויה בחרדות בלתי פוסקות שמטרידות אותי יומם וליל ופוגעות באופן קשה מאוד בתפקוד שלי. כבר שנים שאני סובלת מדיכאון, אובדן מוטיבציה וניהיליזם, אבל הטבח והמלחמה החריפו את הרגשות לאחר מגמת שיפור.

אני מאוד מודאגת מהמצב הפוליטי הרעוע, מהשסע בעם, מדיבורים של אנשים על ירידה מהארץ, מכמות החיילים שנופלים, מהחטופים שסובלים או מתים, מכמות פצועי הגוף והנפש שמתענים, מקורבנות שקטים של הת,א,בדות, מהתחזית העגומה לשנים העתידיות, הדמוגרפיה הלא מזהירה בעליל, מהמצב הכלכלי והצפיפות והעומס והפקקים והבעיות במערכת החינוך והבריאות והתשתיות והתעמרות בבתי ספר וכשלי המערכות השונות וסוגיית דת מדינה ומכל הויכוחים והמריבות והפילוג וה"ביביסטים" וה"קפלניסטים", מהשנאה היוקדת והמטורפת שחצתה כל גבול שפוי, המיליטנטיות וחוסר הסובלנות המוחלטת של מחנות פוליטיים ומכל הכאוס והכאב והשכול והאובדן והדמעות.
אני בוכה כל פעם שאני שומעת על חייל שנפל או על חטוף שמת ומרגישה שאני מתפוצצת מבפנים.
עוד משפחה שבורה, עוד משפחה שלא תקום בישראל, עוד ענף בעץ החיים של עמי האהוב שנגדע.
התחושה היא שכאילו אני איבדתי אח או אחות...בשר מבשרי.

אני מתהלכת ללא חיים בפנים, כמו קליפה חלולה שמעבירה עוד יום על אוטומט, אבל כל הזמן אחוזה בחששות טורדניות וכפייתיות ושיברון לב מהכל.
אני לחוצה כל הזמן, מפחדת שבקרוב יודיעו על עוד חייל שנפל או על עוד חטוף שנחרץ גורלו. אני חשה חוסר ודאות ולא יודעת עד מתי תיגמר המלחמה ומה הצפי לעתיד. קשה להירדם בלילות... אני קמה ונרדמת עם החרדות האלו ובקושי מצליחה להתרכז ולהשכיח את זה ממני.

אפילו שקודם לכן מעולם לא שמתי את מבטחי במוסדות השלטון ומוקדי כוח נוספים, תחושת האמון התערערה אפילו יותר והגיעה לשפל חדש. התסכול, הייאוש והזעם מציפים אותי בו זמנית כשאני חושבת על כמות הפרחים שנקטפו תחת אחריותם.

אין לי זכות להתלונן ולדבר על עצמי כאילו אני המרכז כשאני רחוקה שנות אור מלהיות הקורבן במצב הנוכחי. כשאני שומעת על כל הזוועות שאנחנו מוקפים בהן אני מרגישה כה בת מזל ומבורכת, אבל באמת שקשה לי לשאת זאת רגשית.

כיצד אמורים להרגיש כשמרגישים שאחד מהדבר השני הקרוב ביותר לליבך לאחר משפחה קרובה, הלא היא המדינה והעם שלי, חווים משבר בלתי פוסק שרק מחמיר?
עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות 2000, ואמנם התקווה לעולם לא תאבד או אפילו קרוב לזה כל עוד עם ישראל חי וקיים והמדינה עומדת על כנה, אבל היא בהחלט נמצאת בשפל חדש.

הלוואי שיכולתי להציל כל חייל וכל חטוף. הלוואי יכולתי לעזור לכל משפחה בישראל ובפרט משפחות שכולות, לשפר את מצבם הנפשי, להציל כל משפחה מתפרקת, לעזור לכל אחד ואחת כאן להשיג אושר, בריאות ונחת. הלוואי שיכולתי למנוע שפיכת דם של אח או אחות קדושה ולהבטיח שגשוג, רווחה ושלום נצחי לעם ישראל בציון.
הלוואי שיכולתי לשים קץ לגיהינום הזה.

האם עוד מישהו חווה תחושות דומות ומה אתם עושים במצב הזה? האם מצאתם משהו שהועיל בטווח הארוך?

בבקשה לא להמליץ על טיפול מקצועי כלשהו. ניסיתי די והותר וללא תועלת כלל. גם "התעמלות", "חברים" או "לראות שמש" מהווים פתרונות ארעים בלבד ולעתים תכופות בכלל לא עוזרות. אני מנסה להימנע מחדשות עד כמה שניתן אך נשאבת שוב ושוב לאתרים והרשתות השונות.

 
הזמן
 
דווח
 
נהל

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (9) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "המצב הבטחוני"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

שאלות חדשות ב AskPeople  

טוען...
הצג עוד שאלות חדשות