אז בעיקרון הוצאתי פטור "נפשי" מהצבא בכיתה יב שזה משהו שמאוד כיוונתי אליו, לא רציתי להיות בצבא, לא הייתי מחובר לרעיון הזה ובכללי למדינה, מאוד גם פחדתי מהשירות ומהמסגרת, זה היה מעין פחד מעורב בעצלנות... ואני אגיד את זה חד וחלק אני נטו שיקרתי והשגתי פטור.
סיימתי יב ובחרתי בדרך הקלה לעשות שירות לאומי, עכשיו אני בשנה הראשונה בשירות לאומי ואני לא אגיד שאני לא מרגיש שאני עושה שירות משמעותי, אבל זה לא העניין בכלל, אני מתחרט שלא עשיתי צבא. אני מתחרט מכמה סיבות, א' מן הסתם שכל החברים, אח שלי, משפחה מורחבת ומן הסתם כל הסביבה התגייסו ומתגייסים ואני מרגיש לא קשור ומרגיש פספוס, ב' אני מרגיש שסתם שללתי את הצבא, אני לא מבין למה אפילו ומרגיש שוויתרתי בלי לחשוב יותר מדי וג' הבושה בפני עצמי של להיות משתמט, שאני אוכל חינם שיצא מהצבא כשאחרים התגייסו ולי היה יותר קל בחיים. אני עכשיו לא באותו מיינדסט שהייתי לפני הפטור וזה מה שהוביל לחרטה ולשינוי... אני כבר לא רואה את המדינה ואת השירות בצבא באותה צורה שלילית שראיתי אותה. עכשיו אני לא שואל את עצמי אם כדאי לי להתנדב לצבא אחרי שאני אסיים את השירות הלאומי, תקנו אותי אם אני טועה אבל אני מרגיש שקודם כל בעיניי זה לא אותו הדבר כמו להתגייס, ואני מפחד שאולי בצבא אני ארגיש חרטה ואגיד לעצמי שעשיתי מזה ביג דיל ושהצבא כן היה מיותר ושזה לא מה שחשבתי או משהו כזה ובסופו של דבר אני ארגיש שסתם בזבזתי זמן והתחלתי את החיים מאוחר מאחרים, גם אם אני אתנדב ההרגשה היא שאני לא אהיה באותו דף עם חברים ומשפחה, אני מרגיש שלהתגייס מלכתחילה היה חוסך לי את כל הבולשיט הזה והדילמה ושיצאתי מטומטם שהכנסתי את עצמי לזה מלכתחילה, לא הייתי צריך לשאול שאלות הייתי צריך פשוט להתגייס. בקיצור אתם יכולים להבין שאני אדם לא החלטי בשיט שמפחד לעשות טעויות ולהתחרט, מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות