אני כותבת את זה מתוך מחשבה שכבר הרבה זמן מתגלגלת לי בראש. אני מעשנת כבר לא מעט שנים לא מעשנת כבדה, אבל כן באופן יומיומי, במיוחד כשאני לחוצה, עם קפה, או סתם כשאני צריכה רגע שקט לעצמי.
לאחרונה אני בקשר עם מישהו מקסים, רגוע, חכם, מצחיק באמת כל מה שיכולתי לבקש. אבל הוא לא מעשן. אף פעם לא עישן, ובכנות? יש לו אנטי מסוים לעישון לא ממקום שיפוטי, אלא יותר בקטע של רגישות לריחות, דאגה לבריאות, והוא גם לא ממש מבין את הקטע של "למה את צריכה את זה בכלל?".
כרגע הוא לא לוחץ עליי להפסיק או משהו, אבל אני מרגישה שזה שם מרחף באוויר.
אני מרגישה לפעמים שאני צריכה "להעלים" את העישון לצאת החוצה בשקט, לא לנשק אותו ישר אחר כך, לרוץ לשטוף ידיים, לצחצח שיניים. ובפנים אני שואלת את עצמי כמה מזה זו פשרה בריאה בזוגיות, וכמה זה אני שמתחילה לאבד חלק ממני בשביל שקט?
מישהי פה הייתה במצב דומה?
איך זה הרגיש לאורך זמן?
האם העישון הפך לנושא נפיץ בזוגיות?
האם ניסיתן להפסיק בשביל הקשר?
או שאולי פשוט מצאתן דרך לחיות עם זה כל אחת בהרגלים שלה?
אני לא מחפשת שיגידו לי להפסיק או להמשיך אלא לשמוע באמת, בגובה העיניים, איך נשים אחרות חוו את זה. לפעמים ההרגל הזה הופך להיות הרבה יותר מהתנהגות הוא הופך להיות אישיו בזוגיות, ואני רוצה לדעת איך אתן התמודדתן עם זה.
תודה מראש לכל מי שתשתף. אני באמת מעריכה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025