כן
שלום אנשים,
אני ובת הזוג שלי ביחד כבר כשנתיים וחצי. היא סטודנטית, אני עובד, ובאופן כללי הקשר שלנו טוב.
יש אהבה, חיבור, שיח פתוח, ואנחנו מסתדרים מעולה ביומיום.
אבל יש דבר אחד שמלווה אותנו כמעט מההתחלה, וככל שהזמן עובר הוא הולך ותופס יותר מקום אצלי, ומתחיל להיות משקולת רגשית שקשה לי להתעלם ממנה.
חוסר מסוגלות שלה להתמודד עם מצבים קצת יותר מאתגרים, דוגמא טובה לזה היא בלימודים, אבל לא רק. בכל פעם שמגיעים לתקופה לחוצה, כמו מבחנים, היא נכנסת למצב של חוסר אונים: לא מתכוננת, לא מתארגנת, ואז ימים לפני הבחינה מתפרקת ובוכה, בלחץ, חווה קושי רגשי מאוד משמעותי. היא אומרת שהיא לא מצליחה להתמודד, וזה באמת מרגיש כאילו היא קורסת מנטלית ונפשית. במקום או ללמוד מטעויות העבר היא שוקעת לתוך תחושת חוסר אונים.
אני מנסה להיות שם בשבילה, ואני באמת אוהב אותה. אני גם סובלני, ומנסה להכיל ולתמוך כמה שיותר, אבל עם כל פעם שזה קורה, זה נהיה לי קשה יותר.
זה שוחק אותי, משפיע עליי רגשית, ולפעמים אפילו גורם לי להתרחק רגשית. אני מרגיש שאני צופה שוב ושוב במשהו קשה קורה, ואין לי איך לעצור אותו , לא בשבילה, ולא בשביל עצמי.
וזה לא רק עניין של הלימודים, זה מדאיג אותי גם לגבי ההתמודדות שלה עם החיים בכלל. מה יקרה כשנקים משפחה? כשיגיעו לחצים אמיתיים של עבודה, ילדים, בריאות, משברים? אני מוצא את עצמי שואל שאלות קשות לגבי העתיד שלנו, למרות שבלב אני כן רוצה להיות איתה.
אני לא רוצה לשפוט אותה. אני באמת מבין שלא כל אחד מתמודד באותו אופן, ואני בטוח שיש פה עומק רגשי אמיתי שמכביד עליה. אבל גם אני בן אדם ואני מרגיש שאני לא יודע איך להחזיק את זה יותר.
איך אני אמור להמשיך מכאן? אתם חושבים שיש משהו שאפשר לעשות לגבי זה? אולי אני בכלל זה שלא בסדר ולא מבין את הסיטואציה נכון?
סליחה על הפוסט הארוך ותודה מראש על ההקשבה והתגובות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025