מרגישה שאף אחד לא מבין אותי, איך להתמודד?

היי, אני אנונימית, ואני כותבת כאן את הפוסט הזה בשביל לפרוק.
יש לי 2 אחיות, אחת שגדולה ממני בכמה שנים, ואחת שקטנה ממני בשנה בערך.

כל הסיטואציה התחילה מאני אפילו לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ריב באמת...
אחותי הקטנה שמה משהו שהיא לא באמת ראתה, כי היא בכלל הייתה בטלפון, והיא המשיכה להעביר כמה פעמים מדבר לדבר, ואחותי הגדולה שאלה אותה אם אפשר לצאת מזה, היא כמובן התעלמה.
אני הצטננתי מאוד והיה לי חום יום לפני זה, ואני עדיין ממש חלשה, ככה שאין לי כוח לשמוע סתם תכנים שלא באמת רואים בעוצמה חזקה, ולאחר שביקשתי ממנה שוב לצאת והיא התעלמה,אמרתי לעצמי בשקט משהו בסגנון של "טוב, אז אני משתיקה אותה קצת כי היא חפרה לי", הנמכתי את העוצמה ב2, של דבר שאחותי לא ראתה מלכתחילה...
היא, שכנראה הייתה עצבנית על ה' יודע מה מלכתחילה, השתמשה במשפט הזה כתירוץ ללכת מהחדר, כאילו זה פגע בה?
אני אמרתי בשקט, "אבל כולה הנמכתי, לא עשיתי כלום", ואמא שלי, התחילה ישר בהרצאה על כך שמה אני עושה לה דווקא, ולמה אני ממשיכה לבכות ולהתמסכן כשהיא ממשיכה להעיר רק לי על הסיטואציה, כאילו עשיתי משהו רע. אני בינתיים בוכה, כי גם ככה מרגיש לי שלאחותי הקטנה יש משהו נגדי, ושתמיד מעירים לי כשהיא תפסת עליי קריזה, גם כשאני לא באמת ניסיתי לפגוע בה, בכיתי מייאוש, ומהשילוב של זה שאין לי כוח כי מרגיש לי שעולה לי החום, ואין לי כוח לכלום. בזמן שהיא ממשיכה להעיר לי, אני הסתכלתי על אחותי הגדולה שאמרה לאחותינו הקטנה את אותו המשפט, בתקווה שהיא תגיד לאמא שלנו שאין צורך להעיר ככה, שלא עשיתי משהו רע, בטח שלא על מנת להתסיס או לפגוע, אבל היא שתקה בעוד אני בוכה ואומרת "אבל לא עשיתיכלום" שוב ושוב.
מרגיש לי המון פעמים, שלאחותי הקטנה יש משהו נגדי, כי היא תמיד מתעצבנת עליי ומעירה לי כשאני מנסה לצחוק איתה, או כשהיא לא מבינה שאני מדברת למישהו שהוא לא היא.
היא לא מתעצבנת ברמה שהיא מתעצבנת עליי עם אף אחד אחר במשפחה, יש לה המוו חברים שחושבים שהיא בעלת אישיות מדהימה, שלא מתעצבנת לעולם. הקטע הןא היא שבאמת יש לה אופי נהדר, היא פשוט קריזיונרית לעיתים, ולרוב זה איכשהו קשור אליי, כמו הדוגמה הנ"ל, גם כשאני לא מבינה מה עשיתי בשביל שיבוא עליי היחס הזה.
ניסיתי לרשום לאחותי הגדולה בווטסאפ איך הרגשתי כשהיא לא עצרה את זה שאמא שלנו העירה לי, והתעלמה מזה שאחותינו הקטנה התעצבנה על ה' יודע מה, והיא פשוט אמרה שאני מתמסכנת, ושזה לא היה ככה.
ניסיתי להסביר לאמא שלנו שמרגיש לי שכל פעם שיש "ריב" כזה בינינו, שמרגיש לי שהיא מעירה רק לי, ומתעלמת מלהתמטדד עם העובדה שלפעמים אחותי הקטנה טועה, והיא טענה שהיא לא העירה רק לי אלא לכולם באופן כללי... על אף שהיא הודתה שלא שמעה את אחותי הגדולה אומרת לאחותינו הקטנה את אותו המשפט על הלצאת מזה...
מרגיש לי לפעמים שאחותי באיזושהי מידה שונאת אותי, ושאף אחד במשפחה חא מבין אותי. מרגיש לי שאמא שלי לא מתמודדת עם זה שהיא טועה לפעמים כשהיא מעירה רק לי.
אחותי הגדוחה טוענת שאני חושבת על עצמי כ"טליצ שכולה תכלת", זה לא נכון, אני לא חושבת שאני מושלמת וחפה מטעויות, אבל רבאק, אני לפעמים מרגישה שפחות שמים על הרגשות שלי ועח הסיטוטציות כשלעצמן כשאחותי הקטנה מעורבת, כי לא רוצים להעיר לה, כי ככה היא תמשיך להיות עצבנית.
אני רק סופגת וסופגצ, נפגעת ומתאכזבת על פעם מחדש שלא מבינים את הצד שלי.
חשוב לי להבהיר, שאין לי למי לפרוק אצ זה חוץ מבאינטרנט. אין לי אך אחד לדבר איתו מלבד המשפחה, אין לי חברים, כל מי שהיה פעם חבר שלי החליט לנלק קשר, או פשוט לריב ולנתק קשר.
אני לא יודעת מה לעשות, ניסיתי לדבר על זה עם אחותי הגדולה, עם אמא שלי, הן לא מבינות. ניסיתי לדבר עם אחותי הקטנה על זה שאני אוהבת אותה, אבל מרגיש לי שאנחנו רבות על שטויות, והיא לא מבינה.
אם לא לדבר, אז מה אפשר לעשות?