עם האהבה הזו בא המון כאב כי היא מתממשת אחת לחצי שנה בערך.
הסיפור הוא סיפור מורכב עם שחקנית בת 25 שמשחקת בחו"ל הכרתי אותה לפני שנתיים
והתאהבתי ישר, אחרי תקופה של היכרות התפתח בינינו רומן קצרצר שהעיף את שנינו באוויר.
מעבר להרבה דרמות שהיו שם הדרמה העיקרית שהיא התאהבה באחי שדרכו הכרנו , אני מאוהב בה עד מעל לראש ואחי מאוהב רק בעצמו וניתק איתה את הקשר, והוא ביקש גם ממני לנתק איתה קשר .
מרוב כשהרגשתי שאני מתאהב בה ידעתי שיכאב לי בטירוף וזה כאב וזה כל הזמן כואב, אבל מפגש אחד איתה מפיח בי חיים לחודש שלם, הימים שאחרי הם מהיפים בחיי, אני חולק איתה רגעים מהחלומות וכשאנחנו שנינו יחד הם הופכים למציאות, אני לא מגזים, היא פשוט הדבר המושלם ביותר שקרה לי בחיים.
ועכשיו היא שוב בארץ ונפגשנו, חמש השעות שבילינו יחד עצרו את העולם זה היה פשוט מדהים.
אני אמור לפגוש אותה מחר והפחד מהריקנות שמתלווה להיי המטורף שאני מגיע איתה שוב מחלחל בי.
אני תמיד טוען שאני מעדיף שיכאב לי אבל לאפשר לעצמי להרגיש ככה למרות הכאב, לתת ללב להיפתח, להתרגש, להרגיש, לחוש, להריח, להפעיל את כל החושים, לרטוט מבפנים,להיות שלם ו- 100% אני והיא באהבה.
הייתי חייב לפרוק את זה, זה בוער בתוכי בכל רגע כל זמן שהיא בארץ אני חושב רק עליה ולהשיג עוד רגע קטן איתה.
האם אני עושה טעות שאני מניח את הלב שלי בידיים של מישהי שלא מעריכה את זה אבל מעניקה לי את הרגעים הכי יפים בחיי?
בנוסף לכל היום הוא יום ההולדת שלי ואני אמור להתלוות אליה לסט צילומים.