אחרי שלוש שנים מדהים היא נפרדה ממני

שלום לכולם ותודה מראש..
הסיפור שלי הוא כזה אני איציק, בן 23 מאזור המרכז אני מרגיש שאני יוצא מפרופורציות ואיזון בזמן האחרון. אף פעם לא הייתי חזק בחברת אנשים הייתי השקט הזה המסתורי שמדי פעם זורק מילה כאן מילה שם אבל באחד על אחד המצב הוא שונה לחלוטין אני דומיננטי ומשדר ביטחון עצמי, עברתי כמה קשרים זוגיים מגיל 16 ועד 19 אבל בכולם נפגעתי כי הייתי פלסטר לאותן נשים (משום מה יש לי נטייה לתפוס אותן תמיד אחרי פרידות) לא שאני מתחנן את זה או משהו חלילה אני לא כזה, ובאיזשהו מקום התפללתי כבר למשהו אמיתי למשהו רציני שיעיף אותי וזה ככה בהכי ספונטני יצאתי למפגש חברי כלשהו ולא ראיתי אותם מימיי היא הייתה מדהימה וכל הערב הסתכלתי עליה ובסוף התחלתי איתה ומשם ההתחלה הייתה מאוד מאוד מוזרה, לה הייתה שנה מאוד קשה שהיא יצאה מקשר ארוך ובמשך שנה חוסר הביטחון העצמי שלה היה בריצפה והיא שכבה עם 7 גברים בשנה אחת וכך גם איתי היה ההתחלה הייתה של סטוץ היא רצתה אבל רק בשביל לא להרגיש לבד וזו הייתה רוטינה שחזרה על עצמה ואני פשוט לא נתתי לה ללכת ולעזוב אותי כי כאב לי עליה שהיא עושה את זה לעצמה והיא לא ידעה איך לאכול את זה שאני רוצה אותה.. תמכתי בה גם בעזרה שנתתי לה להתמודד עם ההורים שלה שתמיד דאגו לדרוך עליה ולהוריד אותה למטה וככה יצאנו במשך שנה שהתאהבנו עד מעל הראש והשנה השניה הייתה מטורפת לא פחות ואהבתי אותה בכל ליבי ונתתי מעצמי מיליון אחוז וככה גם היא אבל במשך הזמן התפתח אצלה אובר ביטחון וחוסר הערכה כלפי ודרשה יותר ויותר בכל ההיבטים ורצתה לצאת הרבה והייתה תקופה שהייתי ממש קצר בכסף והיא לחצה ולחצה והייתה מאיימת מדי פעם וכאילו מנסה לדרוס אותי אבל אני לא נתתי לה ובשנה השלישים הייתה בניינו אהבה מטורפת אך ההרגל שלה שהפך לרעבתני ואני ניסיתי כל הזמן לספק ובלי לשים לב שרפתי כל גשר שהיה לי עם זה עם ידידות עם זה עם חברים ונשארתי לבדי ואני היום השגתי עבודה ממש טובה ועד שהתחלתי להסתדר על עצמי אני היום במצב מאוד קשה מבולבל לא יודע מה לעשות עם החיים וממש קשה לי כל הלבד הזה בבקשה תעזרו לי היא אמרה לי שאנחנו לא מתאימים יותר שאנחנו לא על אותו תדר ובכלל היא רוצה להמשיך הלאה ולהכיר מישהו חדש אני ניכנסתי לדיכאון שאני לא רואה איך לצאת ממנו, חשוב לציין שבמהלך השלוש שנים המדהימות שהיו לנו לא רבנו והיה לנו בסיס לקשר מאוד מוצלח שכולם היו מסתכלים מהצד וקינאו והיא מילאה לי את החיים באקשן וכיף ויציאות והיא הייתה עמוד השדרה שלי אני הייתי עיוור לחלוטין ובאיזשהו מקום לקחתי אותה כמובן מאליו שהיא תמיד תשאר איתי שהיא תמיד תיהיה לידי ואני תמיד זרקתי על זה בחצי שנה האחרונה אני לא יודע ממה זה נבע אבל זה קרה אולי בגלל כל הזמן שהיא רצתה ורצתה ודרשה ואני לא הצלחתי לספק את היצר הזה והיום היא בכלל לא וזכרתי לי את כל הדברים והמעשים שעשיתי למענה והתמיכה שנתתי לה אני ממש אובד עצות עבודה בית עבודה בית והיא כל היום נהנית ויוצאת עם החברים המשותפים שהיו לנו בבקשה תנו לי עצות לצאת מהבור שאני נמצא בו ותודה מראש
יש לציין דבר נוסף אחד שאמא שלה אף פעם לא חיבבה אותי אין לי מושג למה היא הייתה אישה קרה ואף פעם לא פתחו איתי שיחה על מה איתי מי אני ותמיד דאגה לטפטף לה שאני לא רציני.