אני בן 23 כיום רווק, עדיין גר עם ההורים. ואני רוצה להגיד לכם שאני מודע לבעיה שיש לי מבלי לפתור אותה.. אני יכול להיות קנאי לגבי מה שיש לאחרים, אם מדברים עם מישהו יותר מאשר איתי, אם לאחרים יש יותר עם מי לצאת ולי לא.
אני במסגרת קואוצ'ינג כבר 4 חודשים כמעט ואני מרגיש דכאון ממושך שמלווה אותי תקופות ארוכות בחיים.. מלא מחשבות (כמובן שהן בעיקר שליליות) שגורמות לי לא להיות מרוכז אם זה בדייטים, בחדר כושר בתרגילים או אפילו שמדברים אליי...
ולא חברים, אין לי הפרעת קשב וריכוז הלכתי לבדוק את זה במבחן TOVA ולא היו ממצאים, הכל היה מעל ההמוצע.
אני כבר לא יודע מאיפה להתחיל להשתנות.. אם זה בטחון עצמי, אסרטיביות, דימוי עצמי, ערך עצמי, פחד קהל וכדומה... ספרים מאמרים וכאלה באינטרנט בכלל לא מסייעים. בעיקר שאני גם לא מצליח לפתח משמעת עצמית לשינוי כזה, למרות שיש קואוצ'ינג.
אני תמיד עם פרצוף כזה של "אל תדבר איתי" לא במודע כי אין לי מושג איך לשדר בטחון והערצה וכמובן אסרטיביות =/
תמיד אני בהרגשה של לרחם על עצמי, תמיד לבד, יצאתי כזה אפס מבלי להעריך אפילו דברים טובים שהיו באותו יום... הרגשה פנימית של לחץ כל הזמן, שאני בא להגיד משהו אני כמעט תמיד אגיד אותו בחלקים ולא ברור (בחצי פה) ואחר כך עוד יותר אתבאס על זה ואכנס לעוד יותר דכאון... אני יכול להגיד על עצמי שאני פרפקציוניסט במובן השלילי של הייחוס.
כבר שכחתי מזמן מזה להרגיש מאושר שאני מחייך מבלי לדאוג או שלהרגיש מלא אנרגיות ולהגיד הכל בפנים, ללכת לפי הלב..
היו לי מקרים בודדים בחיים שעשיתי את זה אני אפילו לא יודע מה הניע אותי באותו זמן, וכפי שאני מכיר את עצמי שאני עם אנרגיות אני הופך עולמות ואני ממש אקטיבי ושמח מבלי לדפוק חשבון ומלא מרץ ושמחה.
ההרגשה שלי כרגע היא חיוור אדיש מבואס מהחיים, לא מרוכז, חסר משמעת עצמית, וכמובן חושב שלילי.. אין לי מושג אפילו איך לאלץ את עצמי לחשוב חיובי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות