חווה בעיות עם עובדת במשרד שמנסה כל הזמן להוציא אותי רע בעיני הבוס!

שלום, כיצד אני ממשיכה מכאן?

עובדת כמה שנים בארגון בו אני מאוד אהובה ומוערכת.
עבודה דינמית, מלאת בלת"מים ומאוד לא צפויה. וכמו בכל מקום עבודה מלא אינטריגות נשיות. ההנהלה יודעת וכל עוד העבודה דופקת, מעלימה עין.
אני אדם מאוד יציב עם מוסר עבודה מאוד גבוה. יכולותי המקצועיות ורמת יחסי האנוש הגבוהים באים כמו השם שלי, לפניי. זו משרת אמון תרתי משתמע, אני כנה עד הסוף לטוב ולרע וגם פה לא ממציאה נתונים כדי לשאוב אמפתיה. אלרגית לשקרים, מקבלת בחילה ממניפולציות ומתרחקת משיתופי פעולה בפגיעות באחרים, אני מתקדמת ומצליחה לבד בזכות מי שאני נטו וכולם יודעים את זה.
אבל -רואה הכל, הולכת בין הטיפות ושותקת.
מאז שהלכה קלפטע אחת שנלחמה בטיפשות בקלפטע אחרת, נותרתי אני זו שמקבלת בעיטות ללא רחם כל כמה חודשים. על קפריזות בלתי מובנות, נשענות על הרצון של הקלפטע שפוגעת בי - ברצון לשלוט ולהיות המוערכת הבלעדית. גישה שלא הגיונית לי אבל להגיון אין כאן מקום ככל שמדובר באדם כוחני ומניפולטיבי.
השוט מגיע ומגיע חזק. כל כמה חודשים מקפריזה אחרת שלה. את דומיננטית ומוערכת? קבלי בעיטה ותתקפלי.
אסור לי לנהל חיים פרטיים (בטעם הטוב), אסור שידברו איתי בזמן עבודה, אני חוטפת צעקות והשפלות ליד אנשים על שקרים וטענות חסרות שחר, הבוס מקבל דיווחי סרק ואינפורמציה מעוותת ואם הוא מתקרב אלי או כל אדם אחר-היא מתקשרת כדי לקטוע, מעמיסה עלי עבודות שחורות תוך שהיא מנטרלת את אותה קולגה שלי מכל מאמץ כזה שיהיה. מאשרת לה מתחת לשולחן מהרגע להרגע תנאים/עניינים. התמורה היא למכור אותי וקולגות אחרות. סבבה. אני רואה, מרגישה וחווה את זה בשוטף אבל שותקת לרוב. יציבות הבוס שלי קודמת לטיפשות אחרים. הרוגע והשקט שיעזרו לו לקדם עניינים עומדים תמיד בראש סדר העדיפויות שלי.
היא משחקת אותה נעימה ורגישה לצרכי הזולת בעוד שהכל מחושב. והיא מריחה היטב רגישות או נקודות רגישות ומנגנת עליהן יפה על הצד השני.
דוגמא לכך היא שיחה בינה לבין הבוס שלי בו היא מזדהה עימו בעניין מסויים, ולטענתה היה מלא טענות כלפיי כרימון. אמר דברים שאיני מעוניינת לכתוב אותם. (החיוך שבע רצון שלה מטענותיו כלפי ותחושת השליטה שהרגישה בלתי ניתנות לתיאור). בדיעבד, איני מאמינה לאף מילה. אבל גם שם הסתדרתי.
ו..השוט מצידה שוב הגיע.. הרימה קול ואמרה "הוא כמו האחרים ידווח לי ואני צריכה לדעת הכל".
כשאישרו לי תנאים מסויימים היא ניסתה לטרפד. אמרה לי שהבוס לא אישר אותם במלואם. כבר באותו רגע נכנסתי אליו ושאלתי מדוע והוא בכלל לא ידע על זה. הוא אמר לי "אמרו לי שויתרת מרצונך והסכמת". כך שגם על זה נלחמתי וקיבלתי כי היא נפלה בשקר.
אני לא מטומטמת ולא טיפשה, אני שם כי אני נותנת באמת עבודה טובה ומקדמת יפה את העסק בריבוע הקטן שלי. כך שמפריע בעין לכמה כנראה שאני מוערכת ואהובה.
אנשים חוששים ממנה. המשת"פים לא כאלה פיקחים כי סך הכל הם כלי שיהפוך להיות הקורבן הבא אחרי. אז במקום שילכו בין הטיפות וידעו להסתדר, הם בוחשים במניפולציה. הבעיה "שלה" היא שהם בעצמם אוהבים אותי וקשה להם הרבה פעמים לשתף פעולה.
הפסקתי לפחד מזמן. כבר עברתי בעברי רעב וקושי כלכלי ומי שאני הוכח עד היום בעבודה, אני תותח. מה גם שהתופעות האלה ידועות כקיימות בהרבה מקומות. אני יודעת היום להעריך את עצמי נכון ולדעתי ותחושתי אני נכס לכל מעסיק שיקבל אותי לזרועותיו. אני עושה עבודתי בצנעה, בלי הרבה מניירות ובעיקר התבגרתי אחרי הרבה גלגולי התפתחות שלי במקום, כך שהתנהגות ברברית ושתלטנית לא מגיעה לי (ולאף אחד אחר בעצם).
הבוס שלי מכיר אותי על הפלוסים והמינוסים שלי, היא לא אוהבת אותו ולפעמים אני מרגישה שומרת עליו מהכיוון שלי.
הוא מאוד מעריך אותי כאדם ועובדת וזה ברור לכולם. הוא טיפוס אבל אני אוהבת אותו, לא יכלתי לבקש או להתאים למישהו אחר מלבדו. שני הפכים שברמה מסויימת יודעים להשלים, להעריך ולכבד אחד את השניה. יש בינינו שיתוף פעולה יפה ומלא פידבקים חיוביים משאר הקולגות על ההרמוניה (מילים מדוייקות אלה מהם) ואני חושבת שמישהי אחרת לא היתה מסוגלת להיות כזו ערה, עירנית ולתת את אותה תפוקה ולבלוע צפרדעים למען הנאמנות שלה כלפי הבוס שלה. אני יודעת שהוא איתי. הכל הדדי.

הרבה דברים לא כתבתי. זה לא יעזור לי ויטה אותי מחוץ למיקוד ומטרה.
אני למעשה חושבת שאני צריכה לקבל עצה על הדרך להתנהלות בתוך קורי עכביש, מול פונקציה אחראית מלאת קפריזות ושתלטנות. אני רואה אחרות מנסות לפייס ולהתרפס דרך קבע למרות שקיבלו את המכה על הראש, אבל כשאני רואה את הקדימה שלי ואת ההשקעה שלי בהכשרות שלי את עצמי, אני לא תופסת את ההיגיון להיות בעמדה כזו לעדי עד. נשמע לי סירוס עצמי מבחירה.
מצד שני איני רוצה להיות הילד מבגדי המלך החדשים שיצעק המלך עירום. לא אעלה על מזבח בשביל אף אחד. הבשר שלי גם אינו בשר תותחים עם כל הכבוד. למדתי מניסיוני.
המחיר הסופי שאצטרך לשלם ידוע לי. הוא לא ינעם לי כי היא חזקה ומשהו שם מחזיק אותה שהוא הרבה יותר חזק מכמה בנות כמוני שאפשר ומותר לבעוט בהן. אבל מצד אחר לחלוטין אני מרגישה באמת אהובה מחבריי לעבודה ומוערכת מאוד (!!) מקצועית.
יתגלגלו עוד הרבה אנשים אחריי ואחרי הקולגות שלי, הדפוס הוא אותו דפוס. השאלה היא איך מנטרלים אותו ומה עושים בשוטף. מה חכם לעשות.

תודה לעוזרים.