לפני חצי שנה סבתא שלי נכנסה לתרדמת פשוט יום אחד נפלה ומאז מונשמת בבית חולים, רחוק ממני. אי אפשר לתאר את מה שאני מרגישה. היא הכל בשבילי, החברה הכי טובה שלי. אף פעם לא הסתדרתי עם ההורים והמשפחה בכלל היו המון בעיות וריבים ארוכים ונוראיים בעיות כלכליות ויותר מידי דברים שלפעמים פשוט לא יכולתי להתמודד איתם. אבל סבתא שלי גרה עשר דקות מהבית ו247 לשיחות ולהיות שם בשבילי. פשוט האור שלי. כבר חצי שנה שאני מנסה להתמודד. אבל לא מסוגלת,נושמת אבל ממזמן לא חיה. מרגיש כשהיא הלכה הלכתי איתה .נאבדתי. פשוט איבדתי את עצמי ממש. זו חצי שנה מלאה שינויים והתנסויות בדברים חדשים. נהפכתי לטבעונית, שותה הרבה מעשנת כבר לא בקשר עמוק עם אף אחת מהחברות שלי,מהסיבה הפשוטה שאני בדיכאון ולא מסוגלת לנהל חיים מבלי להיות עצובה מבפנים. חשוך כאן בלעדיה ואני יכולה לשקר ולהיות חזקה מבחוץ אבל אני פשוט הרוסה מבפנים. לא מתה על זה שאני מעשנת, זה נהפך להיות כבר קבוע. זה פשוט מרגיש שזו הנקודה שלי להשתחרר מהלחץ ומכל חיים האלה שנהפכו ללא הגיוניים בכלל. חייבת לציין שהייתי הילדה טובה, אכפתית, תורמת,חייכנית,חברה טובה ובאמת ילדה שתסתכלו עלייה ובאמת תראו שהיא באה מבית טוב. בחיים לא האמנתי על עצמי שאני יעשן או שאפילו יוכל להרגיש כל כך לא טוב וכל כך עצובה. אני לומדת עכשיו ביא ולא מסוגלת ללמוד, להתרכז בשיעורים מבריזה המון והחיים כבר לא חיים. לא ישנה טוב בלילה וקשה לי. פשוט הייתי צריכה לפרוק את זה ואשמח אם למישהו יש עצות או דרכים להתמודד עם זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות