כל החיים סבלתי מחרדה חברתית, אני ללא חברים כרגע וגם אף פעם לא היו לי בעבר. אני שתקן בצורה לא נורמלית, כל החיים אני ככה. כשהגעתי לחטיבה המצב החברתי שלי רק החמיר. הייתי הולך לבית ספר רק בשביל דבר אחד - לחמם את הכיסא ולשבת לבד בכיתה כל היום. אפילו מילה אחת לא פצתי עם מישהו מהכיתה, וגם עם מישהו בכללי. וחיים לא היו לי בכלל. ישר כשהייתי חוזר מהבית ספר הייתי מסתגר בחדר לבד עם המחשב עד סוף היום. וזה נהיה ככה כל יום, גם בחופש הגדול הייתי ככה רק תקוע בבית לבד עם המחשב מבזבז עליו את החיים. לא הייתי מרים טלפון, לא הייתי נפגש עם אף אחד, כלום! אפילו פעם אחת ביום לא דיברתי עם מישהו. ואני מזכיר גם כשהייתי בבית ספר לא דיברתי כלל עם אף אחד, רק סגור בכיתה לבד. וזה נהיה ככה כל יום. בית ספר, לבד, בית.. כשהגעתי לט' כבר בקושי למדתי, הלכתי לפסיכולוגית והיא לא ממש עזרה. רק דיברתי איתה וכרגיל, אין שינויים. בי' עברתי בית ספר התחלתי קצת ללמוד, הייתי עדיין ללא חברים וללא חיים. גם הייתי שם בודד לגמרי. ולאחר כמה חודשים הפסקתי ללכת. השנה גם עברתי לבית ספר אחר ומהשבועיים הראשונים שהלכתי הפסקתי ללכת. ועד היום אני ככה תקוע לבד בבית בלי מעש ובלי חברים.. הולך לישון ב6 בבוקר קם ב5 בערב.. אני על סף מוות כרגע..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025