לאמא של החבר שלי יש סרטן דם. זה התחיל כשזיהו בעיה בתפקוד הכליות והחשד התחיל אצלי כשהוא הפסיק לדבר על הנושא. כשאלתי אותו למה הוא ענה שכל פעם שהוא שאל את אמא שלו מה יש לה, היא שינתה נושא. קצת לחצתי שישאל שוב כי זאת אמא שלו והיא ענתה מיאלומה. וזהו.
הוא כמובן לא הבין מה זה וחשב שזאת עוד מחלה. התלבטתי אם להגיד לו שזה סרטן ובסוף אמרתי לו
הוא שאל אותה והיא קצת "ברחה" אבל בסוף היא אמרה שזה כן סרטן והכל.
מהיום ההוא המצב שלה מידרדר. את אמא שלו אף פעם לא פגשתי מסיבות שלא ארחיב פה, אבל מהתמונות שלה אני יודעת שהמצב שלה נורא.( הוא לא הכי שם לב) אני תומכת בו ומפחדת עליו. הוא מאוד מאוד רגיש, אם יקרה לה משהו הוא יקרוס ובצדק. העניין שאני לא האדם המתאים בלעזור למישהו להתגבר על מוות. אני ההפך הגמור. אני בורחת מהמוות(האדם הראשון שמת במשפחתי היה סבא לפני כמה חודשים, וההתמודדות שלי הייתה פשוט בריחה. לא בכיתי ולא נהייתי עצובה, ברחתי.)
אם יקרה לה משהו האדם היחידי שהוא ירצה שיתמוך בו זה אני. שיהיה לצידו. ואני כן רוצה אבל מפחדת מההשלכות של זה עליי. הרי בלוויה של סבא לא הייתי, וגם אם אמא או אח שלי ימותו אני אסתגר הכי רחוק שאפשר מלוויות ובכי. לא רוצה להתקרב. אני לא בנויה לזה.
אני חושבת על להכין אותו נפשית מעכשיו?
כך או כך אני כן אהיה לצידו אם וכאשר יקרה לה משהו, אבל אני בעצמי אשתגע.
עזרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025