שלום אז כן אפשר להבין רק מהכותרת שאין לי חברים כבר שלוש שנים שאני במצב הזה מנותק מהעולם החיצוני אני בקושי יוצא מהבית כי אין לי עם מי רק מחוסר ברירה בשביל רק לא להשתגע בבית אני יוצא קצת וחוזר לפינה שלי אני אפילו לא יודע איך עד עכשיו אני שומר על שפיות ומתנהג כאילו כלום לא קורה קר רוח בקשר למצב.. איך אני שם מסכה ומראה שטוב לי שאני לא צריך אנשים מסביבי שאני מסתדר יופי לבד אני משקר לעצמי פשוט!
אני מרגיש שאין לי שום טעם לחיים, אין מוטיבציה, אין שמחה אין עתיד. בטח אתם תשאלו איך הגעתי למצב הזה אז הכול התחיל ברגע שעזבתי את הבית ספר לא אהבתי ללמוד פשוט ברגע שנשרתי מהבית ספר כול הקשרים שהיו לי נעלמו ומאז אני במצב הזה
אני לא יודע כבר מה לעשות עם החיים האלא כול הזמן אני רב עם המשפחה שלי ופורק את הכעס והתסכול שלי עליהם והם סופגים ושותקים באמאת שאני מרחם עליהם.
שלא תחשבו לרגע שאני בן אדם שלילי או דיכאוני להפך אני חושב שאני בן אדם מאוד חיובי שלמרות המצב והכול אני עדיין מאמין שיהיה טוב. אני אוהב את החיים מת לצאת לשתות לשבור את הראש לטייל בעולם רוצה לחזור לעניינים עם בנות למרות שהייתה לי חברה אבל נפרדנו אז לא כזה משנה אני בן אדם לא כבד בכלל אם היו מציעים לי לצאת הייתי בכיף הולך על זה אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים הייתי אומר שלו לצערי אבל אין מה לעשות הייתי יותר מופנם כזה אני לא טיפוס של בית אבל מחוסר ברירה אני ככה וזהו חיפשתי בכול מיני אתרים עצות שיעזרו למצבים כמו שלי אבל לא מצאתי משהו מציאותי אחד הדבר היחידי שאולי היה מוציא אותי מהמשבר הזה ושבאמאת הייתי יכול לצאת מי שם עם חברים זאת מסגרת צבאית אבל זהו שבגלל שאני מוסלמי אז לא גייסו.
קיצר אני מאוד אשמח לעצות מה לעשות בשביל שאני יוכל לצאת לדרך חדשה.
מישהו היה במצב כמו שלי? מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות