הוא עובד איתי, מהרגע הראשון שהתחלתי למלצר שם ידעתי שיש כאן משהו, המבטים שלנו.. החיוכים שלנו והשיחות בהפסקות סיגריה.
לפני 3 חודשים סיימנו משמרת והוא לקח אותי אליו.. היה מדהים, החיבור בינינו גם נפשי וגם גופני..
אף פעם לא הרגשתי כלכך טוב עם עצמי, כלכך נוח עם עצמי ליד מישהו כמו שאני מרגישה ליידו.
הבעיה היחידה היא שאני בת 16 וחצי והוא בן 25, זה אכן פער שנים גדול אבל אני מאמינה שיש מקרים בהם יחסים כאלה יכולים להתקיים..
אופק לעומת זאת מרגיש נורא עם עצמו, הוא חושב שהוא פוגע בי, שהוא חושף אותי לעולם ולמציאות שאני עוד לא צריכה לחוות, הוא לא חושב שכרגע הקשר יכול להתפתח למשהו רציני, והאמת גם אני לא.. למרות שדיברנו והגענו למסקנה שלשנינו יש רגשות אחד לשני אנחנו לא נמצאים כרגע במקום שיכול לאפשר מערכת יחסים תקינה.
בכל אופן בכל ה3 חודשים האחרונים המשכנו בקשר המשונה והמדהים שלנו ובכל יום שעובר אני רק מרגישה שאני אוהבת אותו יותר, אני לא יכולה לחשוב עליו עם בנות אחרות אבל אני צריכה להתמודד עם המציאות, אני לא בטוחה מה היא המציאות, ומה הוא עושה או לא עושה.. אבל אני תמיד לוקחת בחשבון את המקרה הכי גרוע כדי לא להיות מופתעת ולהתבאס אחר כך.
בזמן האחרון אופק נהיה אדיש אליי, הוא לא מציע לי יותר לבוא אליו, הוא מדבר על בנות אחרות עם אנשים כשהוא יודע שאני נוכחת, ואני באמת לא מבינה מאיזו סיבה.
מצד אחד, אם הוא היה רוצה לסיים את זה, מספיק להיות אדיש או להגיד משהו ,והדיבורים על מסיבות ובנות אחרות מיותרים, כי הדבר היחיד שהוא תמיד אמר לי והבטיח לי זה שהוא לא יפגע בי לא משנה מה, וזה גם לא שרבנו או משהו כזה.. הוא פתאום התהפך, הוא עדיין עושה לי את אותם המבטים ואותם החיוכים אז אני באמת לא מבינה.
החבר הכי טוב שלו אמר לי שאני לא רק סטוץ בשבילו, ושפשוט קשה לו לעכל את הסיטואציה ושאני צריכה לתת לו זמן.
אבל האדישות הורגת אותי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות