אז איך להתחיל... :(
לפני שנה הגעתי לכיתה חדשה ... ובדיוק חודש אחרי תחילת הלימודים עברתי ניתוח.. כשהתעוררתי מההרדמה בדיוק קיבלתי הודעה בווצאפ , זה היה א :" איך את מרגישה??" (חשוב לציין שלא דיברתי עם בנים אף פעם לפני כן) נורא התרגשתי .. והוא התחיל לפתח שיחה, עם הזמן הפכנו לידידים ממש טובים כמו אחים(ואנחנו מאוד דומים, הוא אני רק בזכר, הוא שיתף אותי בדברים שאף אחד לא ידע עליו), אחרי שלושה חודשים שכבר לא יכולתי להחזיק את הסוד בבטן סיפרתי לו שאני אוהבת אותו, למרות שידעתי שאין סיכוי שהוא מרגיש כמוני. צדקתי .. הוא לא הרגיש. אבל אני עדיין הייתי מאוהבת בו, במשך שנה שלמה.. ביום הולדת של חברתי הוא הכיר מישהי וראיתי את הניצוצות בעיניים שלו ושלה.. למרות שאהבתי אותו כל כך , דאגתי לקרב בינהם שיהיו יחד. באותו לילה שהם התנשקו רציתי למות.. אחזתי בכרית חזק ובכיתי ... מעולם לא כאב לי עד כדי כך..אבל עשיתי את זה בשבילו, כדי שיהיה לו טוב. עם הזמן הם נפרדו , ואני התאהבתי בידיד הכי טוב שלי (שאהב אותי גם כן במשך שנה אקרא לו צ) אז הפכנו לזוג. א הראה המון שמחה בשבילנו (א והבן זוג שלי הם החברים הכי טובים) אבל יום אחרי ועד היום הוא מתנהג אליי בצורה הכי פוגענית שאפשר , מעליב פוגע משפיל בפומבי וניתק קשר לחלוטין.. ואולי זה טיפשי אבל כשהוא אמר לי : "את כמו אחות בשבילי, את מדהימה "
"לעולם לא אפגע בך...." האמנתי לכל מילה, האמנתי כי הוא לא מדבר ככה בדרך כלל. את צ הוא נורא אוהב ומראה לו אהבה ללא גבולות, אבל אליי הוא מתנהג כאילו הוא לא זוכר עד כמה אהבנו אחד את השנייה.. לא זוכר את אחותו הקטנה. רק שנאה.. הוא מסתכל לי בעיניים ואני רואה שהוא מסתיר משהו , אני מרגישה שמתחת לכל השנאה.. ועצם העובדה שהוא מחפש לי תחליף אצל בנות אחרות, יש משהו אחר , אבל אני לא יודעת מה.. הוא גם נורא קנאי לי ולחבר שלי.. וזה רק מכער את העניין אפילו יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות