היי
אני אתחיל בזה שבורכתי בגובה (170) ובגוף רזה .
הבעיה שלי היא הפנים .
אני פשוט מתעבת אותם, נגעלת מעצמי. אני מסתכלת על עצמי במראה ומתייאשת כל פעם מחדש כשאני רואה את אותן הפנים בעגמומיות שמביטות בי חזרה.
זה קשה... כל כך קשה... אני לא אתחיל להיכנס לתיאור הפנים שלי אבל רק אומר שהן באמת מכוערות ולא פרופרציונליות.
תארו לעצמכם, 16 שנה שבהם אף בן לא מתחיל איתכן (אני פונה אל הנשים כאן), בקושי מעיף בכן מבט, ואם כבר זה מבט מעורר רחמים, המבט המעורר רחמים הזה מגיע גם מבנות. תארו לכם, שברגע שמישהו או מישהי מביטים בכם, אתם מתמלאים בהתרגשות ופעימות ליבכם מאיצות, אתם מרגישים שמחה ובטחונכם העצמי עולה. בגלל מבט אחד. של מישהו. או מישהי.
כשמישהו (שהוא לא חבר או חברה) מדבר איתי זה בכלל מדהים.
אני כ"כ מקנאה בבנות יפות. בכך שהן מסוגלות להשיג תשומת לב. הקנאה אוכלת אותי מבפנים...
אני תוהה לעצמי, מה הייתי עושה ללא הבטחון העצמי הבינוני שלי?
כן, אני מודה- אני רוצה תשומת לב, אני רוצה שיקנאו בי. אבל לא בגלל התכונות שלי, אלא בגלל היופי החיצוני שלי. וכן, זה נשמע אנוכי, אבל ככה אני רוצה להרגיש.
חיזוק ביטחון עצמי נעשה רק על ידי אהבה עצמית!
איך אוכל לאהוב את עצמי אם הסביבה גורמת להרגיש לי כמו אפס? (ואני לא מאשימה אותם)
חשוב לי להדגיש שאין לי הפרעת דימוי עצמי.
אני פשוט מכוערת באופן קיצוני, וחסרת אונים באותה מידה.
נמאס לי להרגיש כמו עלה ברוח ברחובות סואנים.
all I want is to be loved, and not only by my friends.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025