אני לא אוהבת לפתח רגשות כי זה מכאיב לי נורא. כי לא משנה מה אני תמיד ארגיש צורך להפסיק אותם, להתרחק מאותו בנאדם ולחכות שיעבור לי ואז לחזור לאט לאט לעצמי.
בכללי אני לא בנאדם שאוהב ריחוק. אני אוהבת קירבה וחיבה אבל כשזה מגיע ליותר מזה? זה שובר אותי.
יותר קל לי כשזה לא הדדי. כשרק אני זאת בעלת הרגשות כי ככה יותר קל להפסיק אותם יחד עם הכאב (למרות שזה עדיין נורא נורא קשה אבל בסופו של דבר עובר ואפשר לחזור לנשום)
והפעם מה שקרה הוא שידיד טוב שלי שהבנתי באיזשהו שלב שיש לי רגשות כלפיו(הוא לא יודע ואני גם לא מתכוונת להגיד לו) אמר לי שהוא היה רוצה רוצה משהו מעבר לידידות (ובאיזשהי דרך הוא רמז בעצם שיש לו רגשות כלפיו) הרגשתי חנק באותו הרגע. לא רציתי ולא הייתי מסוגלת להגיד לו שיש לי גם רגשות כלפיו (ולא בגלל קטע של פרינדזון- ממש לא. פשוט הרעיון הכללי של רגשות) ועם כאב גדול עניתי לו שאני רואה אותו רק כידיד (ובעצם רמזתי שאין לי רגשות כלפיו). ומכאן הכל פשוט נהרס. אנחנו כמעט ולא מדברים. ואני מרגישה חלל ריק שלא מתמלא לי כבר חודש. אני מרגישה ששברתי לעצמי את הלב. שוב. ואני תמיד עושה את זה. ויש לי עכשיו כאב ענקי בלב שמסרב לעבור. וכל כך חסר לי לדבר איתו ולפעמים אני נשברת ושולחת הודעה אבל זה נגמר בייבוש מצידו. אני כל כך רוצה לשכוח אותו ולהפסיק לדבר איתו אבל אכפת לי יותר מדיי ממנו מכדי לא להתעניין מה קורה איתו (למרות שהתשובות שלו אדישות אליי) והקשר מתנתק. כל כך כואב לי. והקטע הוא שאני לא רוצה לחזור בי. אני לא הולכת להגיד לו את האמת. הכל היה יכול להיות כל כך הרבה יותר קל כשלא ידעתי שיש לו גם רגשות כלפיי, כי אז התהליך של להפסיק את הרגשות האלה היה יכול להיות הרבה יותר קל ואפילו לא הרגשתי צורך להתרחק בשביל זה כי הוא ידיד ממש קרוב לי. אבל עכשיו אני מרגישה ששברתי לעצמי את הלב. וזאת תחושה נוראית ובלתי נסבלת וכואב לי כל כך. זאת כבר הפעם השניה כשאני מונעת מעצמי רגשות. אני לא יודעת למה אני מתנהגת ככה. אני לא מסוגלת להרשות לעצמי להתנהג אחרת. פעם קודמת היה יותר קל אבל הפעם הזאת היא כואבת הרבה הרבה הרבה יותר. איך מתגברים על השברון הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות