טוב אז אני יפרוק כאן טיפה ואז תגידו מה אתם חושבים.
אני חושב שהכל התחיל אצלי משהייתי באזור גיל 12.
הייתה ילדה שמאוד אהבתי ורציתי להגיד לה את זה אבל פשוט לא הצלחתי לא הייתי בכלל בכיוון. ניסיתי לספר לחבר ואותו הדבר פשוט נבלעו לי המילים ולא הצלחתי להוציא אותן.
אחרי כמה שנים מגיעים לתיכון ויחסי גברים נשים מתחילים להתפתח. אבל לא אצלי. אפעם לא הייתי מסוגל לגשת לבחורה לספר לה מה אני חושב עליה וגם לא לחברים אפילו הקרובים ביותר. זה היה נשמר לי בבטן והופך לסוד שלי עם עצמי. סיימתי תתיכון בתוחשת החמצה שלא הייתי בזוגיות מעולם נשארתי בתול וכמובן שזזה סוד שלי עם עצמי. עם הזמן החברים כבר הבינו ונפתחתי בפני בודדים וסיפרתי להם את הסוד.
התגייסתי לקרבי וכאן כבר התחלתי להרקב עם עצמי.
חברים חוזרים מהבית מספרים איך היה להם איך הם עשו ככה וככה ואני שותק רק מפחד שישאלו אותי מה איתי מה עם איזה מישהי, מקנא בהם עד מוות מסתכל על אנשים ברכבת שחוזרים אחרי חודש לבית ומישהי רק מחכה להם שיגיעו.
יצאתי לפיקוד הייתי תותח התקדמתי לפקד על 40 חיילים שאני מבחינתם אלוהים כל יכול. ובאמת הייתי כל יכול, אבל שזה נוגע לסביבת גברים. בחיים אותם 40 חיילים לא יכולים לדמיין שהמפקד שלהם בתול זה פשוט לא נתפס. איך אני הכל יכול התותח המתמודד עם הפחד בפנים מתפקד בקור רוח במצבי לחץ מרגיע את כולם מטפל בכולם אבל לא מסוגל לגשת לבחורה! לדבר איתה!!
ניסיתי הכל פיק אפ העלאת בטחון עצמי שיפור המראה השלמה עם עצמי הכל ואני עדיין תקוע באותו מחסום פסיכולוגי מגיל 12. הגעתי למצב שנהייתי בנאדם קר - אפילו לאמא שלי אני לא מסוגל להגיד "אוהב אותך" אין בי שום הבעות של אהבה. חשבתי שבצבא זה יסתדר אבל אם עכשיו שהשתחררתי ואני באותו מקום כמו בגיל 12 אני כבר לא יודע מה לעשות.
ובכללי אני רוצה לדעת מה נשים חושבות על המצב שלי - יש לי אופי אני לא יגזים אם אני יגיד מושלם, אני נראה יחסית טוב אולי איזה בעיה קטנה במראה אבל לא מעבר ואני לא טוב עם נשים כמו שכבר הבנתם.
אני על סף יאוש - ממש ככה.
מצטער על החפירה הייתי ממש חייב לפרוק את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות