אבא שתיין ולא מודה ועם השנים הדרדר מאוד, איך להתמודד?

שלום אני כבר אובד עצות ונקרע לי הלב על אבא שלי.
יש לי אבא שהוא המשפחה היחידה שיש לי בעולם (יש לי גם אמא ו2 אחים ואחות קטנה, אבל רק עם אחותי הקטנה אני בקשר טוב בעיקר בוואצפ וטלפונית עם אמא פעם בחודש בגלל שהם גרים בצד השני של הארץ אז זה מה שיש..)
ההורים שלי התרגשו לפני 13 שנים, אמא שלי טוענת עד היום שזה בגלל השתיה(שהייתי בן 10)
ואני היחיד מהאחים שעברתי לגור עם אבא שלי, בגלל שמכולם אני הייתי הכי קרוב אליו והתעקשתי על זה..
אני מודה שאכלתי ממנו כל כך הרבה חרא, אבל התרגלתי אליו אחרי כל כך הרבה שנים שהרגשתי שהוא המישפחה היחידה שלי שעזר לי ברגעים הקשים, ממש ראיתי בו אח לא אבא מדברים על הכל, יש לנו את הצחוקים שלנו וכו', אבל תמיד היה משהו שמלווה אותו וזה השתיה שאחרי כמה שנים הגיע לשיאים הזויים..
למשל יום אחד הוא היה שיכור ובאה השכנה שלנו שהיא בת 24 והוא 50 (והוא רצה אותה) והייתי איתה בקשר טוב אז ישבנו בחדר עזרתי לה לכתוב קורות חיים ואחרי שהיא הלכה, אבא שלי התחיל לקלל אותי ולצעוק עלי ששכבתי איתה ותעוף מהביתה ואתה בוגד שקרן... בקיצור הסרט!! כמובן שיום אחרי הוא התעורר ולא זכר כלום..

והבושות שהוא עשה לי מול חברים שלי, ומול חברה שלי שהוא אשכרה התחיל איתה!! ואיך שהיא נילחצה לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.. כמובן שיום אחרי הוא התעורר ולא זכר כלום, ועד היום הוא טוען שזה לא קרה..

נסיתי לעשות סולחה בינו לבין אחותי (בת 14) והוא הבטיח שלא ישתה, ושהיא הבת שלו והוא אוהב אותה.. וברגע האמת שהיא הגיע הוא היה כולו שיכור (הוא אומר שלא אבל דחילל ראבק הוא חושב שאנשים מפגרים שעם הוא שותה בסתר לא ידעו שהוא שתה) ובאותו יום כולו התנדנד והקיא מולה , וטען שהוא חולה.. אבל עשה לה טראומה!!! לקחתי אותה לסיבוב בעיר נתתי לה לישון אצל ידידה שלי שתירגע...

וגם התפתח לו עם השנים לא יודע עם זה מחלת נפש או משהו מהשתייה. המנת משכל שלו ירדה משמעותית שנגיד ילד בגן יבין מה שצריך להסביר לו 20 פעם (שפעם זה לא היה ככה) ושהוא פוחד מהצל של עצמו, שאנשים שצוחקים עליו ומסטלבתים עליו הוא קורא להם "חברים" ולא שם לב שעושים ממנו בדיחה..
הוא מפחד לענות לטלפונים! ממש ככה בלי לשתות הוא בחיים לא יענה לטלפון.. אחותי הקטנה גדלה והיא בת 17 היום ורוצה לחזור לדבר איתו, ואמרתי לה שזה ממש חשוב לו והוא מדבר אליה הרבה (וזה נכון)והוא לא עונה לה מהחוסר ביטחון מהפחד..
מאז הגירושים גם לא היתה לו חברה, החברים היחידים שהיו לו התרחקו בגלל השתיה והבושות שהוא עושה בפומבי..
איימתי לעזוב אותו עם לא יפסיק ובאמת גרתי חצי שנה אצל חבר ושמשעתי סיפורים כמו שהוא נרדם על ספסל שיכור, והלך מכות והוא אפילו לא זוכר את זה, והדרדר עוד יותר ופשוט חזרתי כי כאב לי עליו... הוא כבר תקופה ארוכה אומר שהוא הפסיק לשתות ולא מודה אבל חוזר שיכור מת הביתה! ומספר אותו סיפור ושוכח ומספר שוב ושוב ושוב, ומגמגם ופתאום שוכח מילים ומעווט מילים ואי אפשר להבין ממנו שום דבר! אמא שלי גם בזמנו ניסתה לדבר איתו, וגם אני אינסור פעמים והוא מכחיש שהוא לא שותה והכל טוב....

ואולי הוצאתי אותו כבנאדם בלתי נסבל וזה נכון רוב הזמן, אבל עברתי איתו למרות זה כל כך הרבה לטוב ולרע, היה לנו קשר כמו אח לאח ולא אבא לבן. למרות כל הצלקות הנפשיות שהוא השאיר לי באמת אכפת לי ממנו ואני אפילו מוכן למות בשבילו עם צריך
אני כבר לא יודע איך להתמודד עם זה שהוא לא מודה לא מוכן לקבל טיפול, והוא "יכול להפסיק עם ירצה" למרות שזה חרטא!! אני מכיר אותו יותר טוב ממה שהוא מכיר את עצמו..
לא כאב ךלי ככה בחיים אני לא מסוגל פשוט להרים יידים על הדבר הכי יקר לי בעולם למרות שהוא הולך ראש בקיר והורס לשתינו את החיים...