צהריים טובים, ותודה על הזמן שאתם מקדישים לקריאת הפוסט.
אני אורן, בן 25, סטודנט.
בחודש האחרון אני מרגיש מרוסק, חסר כל מרץ וחשק, ובעל עתיד לוט בערפל.
השתחררתי מהצבא לפני 4 שנים, ומאז אני במרתון אחרי הישגים לימודיים.
שנה השקעתי בתעודת הבגרות(כי היו לי בערך 2 מקצועות בתעודה בסיום התיכון..)
אח"כ עוד שנה השקעתי במכינה אקדמאית להנדסה, ובאוקטובר האחרון התחלתי ללמוד במסלול המשולב של הנדסת חשמל ופיזיקה, תואר כפול.
חשבתי שיש לי את זה, שאני אצליח.
אז נכון, לא ציפיתי לקבל מאיות, ותמיד יש את העפרונות היותר מחודדים בכיתה, אבל פשוט התרסקתי..
בסמסטר א' יש לי 3 נכשלים
עכשיו, בסמסטר ב', עברנו כבר 5 מבחנים עד כה: בשני מבחנים לא עברתי את ה30, ולשאר לא ניגשתי, אני פשוט לא יודע את החומר
(ובשביל העניין, לא מדובר בקורסים שכל הכיתה קרסה, הרוב מעל 70, עם כמה ציונים נושקים ל100)
מזועזע מעצמי, החלטתי לבטל את הלימודים בהנדסת חשמל, ולהתרכז רק בלימודי פיזיקה, כך גם המערכת השבועית שלי תצטמצם משמעותית(מ5 ימים בשבוע ל3-4)
אבל עדיין, אני אצטרך לעשות שוב את שנה א', עם 6 נכשלים מצטברים עד כה..
אני יושב בחדר, כבר למעלה מחודש, מאז סיום של הסמסטר, ולא עושה כלום עם עצמי.
לא פותח ספר, לא לומד, פשוט כלום
בוהה בתקרה
אני לא בטוח אם בכלל הלימודים האלה בשבילי, למרות שהם היו היעד שלי מהרגע שסיימתי את הצבא
את ההורים שלי אני מפחד לאכזב
לא סיפרתי עדיין לאבא שפרשתי מהנדסת חשמל ונשארתי רק בפיזיקה.
הוא בטוח יקבל את זה רע, עם פרצוף כזה של 'אוי, איכזבת אותי'
החברים בכיתה עם הזמן התרחקו, הרי מי רוצה להיות חבר, ולשבת עם אחד שהממוצע שלו קרוב ל40?
גם אליהם אין לי פנים לגשת, בטח שלא לספר להם ששנה הבאה אני לא ממשיך איתם, הרגשה כאילו שאני נשאר שנה בגן בזמן שהם עולים לכיתה א'..
ועכשיו, אני לא יודע מה לעשות
מבולבל וכועס על עצמי בעיקר
לא יודע איך להמשיך מכאן, ובכלל לא בטוח שאני נמצא במקום הנכון בחיי..
אז זהו, פרקתי את הלב
אשמח לשמוע אתכם, אורן
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות