אני מצטער אולי זאת תהיה חתיכת חפירה אבל אני חייב לפרוק את מה שעל ליבי
אני כבר בן 21 ואני מרגיש כזה פספוס בחיים שלי אני מרגיש שנשארתי במקום וכולם התקדמו בחיים. אין לי חברים קרוב לשלוש שנים לא אפרט איך זה קרה אבל זה באשמתי הכול.. גם אז בעצם לא הרגשתי שיש לי באמאת חברים אני כול הזמן בבית ואם אני יוצא מהבית זה רק אחרי שבני דודים שלי מוציאים אותי בכוח מהבית או כי אני חייב לצאת לסידורים ,קניות, תספורת.. בו נגיד ככה שאני בן אדם לא מוכר בכלל בקושי אנשים מכירים אותי גם בפייסבוק בקושי יש לי רשימת חברים אני כול הזמן משבית אותו ומחזיר בתקווה שמישהו אולי יזכר בי וישלח הודעה אבל עזבו סתם אשליות...
אני מרגיש רע עם עצמי שהגעתי למצב הזה שאין לי עם מי לצאת או לדבר אף אחד לא מתעניין בי לא מתקשרים אליי או שולחים הודעות אני סתם מחזיק פלאפון בשביל היופי.
נמאס לי מהמצב המחורבן הזה אני שונא בעיקר סופי שבוע זה מכניס אותי יותר לדיכאון
אני רוצה לשנות את החיים שלי אבל אין לי שום אופציות אני גם לא חושב שיש לי איזה בעיה או משהו אני רגיל לחלוטין אני די חברותי שמדברים איתי לוקח לי אומנם קצת זמן להפתח לאנשים אבל אני משתדל להיות אני תמיד עם אנשים.
אני עדיין בן אדם חיובי למרות הכול ורוצה להאמין שהמצב שלי ישתנה ולא אשאר ככה כול החיים.
זהו מצטער שחפרתי ותודה למי שקרא את הכול אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות