אהבה אסורה צעירה... הולכת להיות בבית חולים מהתקף חרדה...

תקשיבו אני או את מראש,
זה ישמע הדבר הכי דבילי בעולם אבל זה ממש ממש ממש מטריד אותי!
אם אתם רוצים לענות לי כמה זה דבילי, תחסכו את זה ממני... זה רק יעשה לי רע יותר
(אגב אני עוד לא בת 13... עוד מעט, אבל עוד לא.)
ואני אומרת מראש, זה ארוך. אבל אני חייבת עזרה. אני עוד שנייה אהיה בבית חולים מרוב חרדות. !!
אז זה המקרה:
יצאתי למחנה מעלות בתנועת בני עקיבא ביום ראשון...
ולפני המחנה תמיד הייתה לי תשוקה חזקה שיהיה בן שאני אוכל לחבק אותו חזק חזק והוא ירחם עליי, ובן שבאמת מקשיב.
וכמה אנשים שסיפרתי להם על התשוקה הזאת שיהיה לי כתף לשים אליה את הראש אמרו לי:"את בטוח תמצאי מישהו, מי לא ירצה בת מוכשרת יפה וחכמה?"
העניין הוא שהביטחון שלי היה פעם בריצפה...
כי כל הכיתה הורידה לי אותו....
חודש לפני שסיימתי את היסודי פתאום כולם שכחו מהכל והתחילו ממש ממש לאהוב אותי ולהגיד "תראו מה פספסנו!"
פתאום כל הביטחון שלי עלה.
ניהייתי יותר יפה.
כי תמיד הרגשתי מכוערת..
והיו לי המון חברים ואף פעם לא הסתפקתי... תמיד טעיתי ...
אז אמרתי להם:
"הבן אדם שאני באמת רוצה בעולם הזה(בגיל הזה) לא קיים! ואם הוא קיים או שהוא בקצה העולם, או שהוא לא אוהב אותי...."
בקיצור נגיע לפואנטה...
יצאתי למחנה והייתי ממש מבואסת כי רק אני ועוד איזה ילדה שלא ממש התחברתי אליה יצאנו מהסניף שלנו..
המחנה ממש ממש חיזק אותי
לא מבחינה פיזית, אלא נפשית.
ביום שני היו איתנו בעדה איזה 11 בנים שהיו סביבי וממש התחברו אליי.
כל המחנה התחבר אליי!
מכל סניף(סביבות ה 50 סניפים)
היה לפחות מישהו אחד שהכיר אותי בגלל שהוא חשב שאני מדריכה וצחק שאני חניכה ככי אני נראית מדריכה ואני בוגרת...
ולאט לאט ניהיו פחות ופחות בנים... ובסוף נשאר אחד...
יש בו את כל מה שאמרתי:
1 לא יותר נמוך ממני
2 לא פחות בוגר ממני
3 אפשר לספר לו דברים והוא יקח ברצינות.
4 רגיש וביישן ולא משחק אותה מגניב
5 ובתור בונוס חתיך

הבנתי שהתאהבתי בו....
בגלל שפעם כשהייתי מתאהבת אם הייתי מגלה שהוא לא אוהב אותי הייתי שוכחת מזה..
אבל פה לא ידעתי אם הוא אוהב אותי או לא... והמשכתי לאהוב אותו.
לא העזתי לספר לו דברים טיפה אישיים (כמו שאני מספרת לידידים...)
בקיצור היה לי ממש קשה בילעדיו.
החניכה שהייתה איתי ממש ממש התחברה אליי ואני אליה.
והיא אמרה לי"למה את מדברת איתו, את לא תראי אותו יותר...רק פעם בשנה. "
ועשיתי לה שעד שאני מוצאת הן אדם שכיף לי איתו באמת, אני רוצה לנצל את ה 48 שעות שאני איתו.
והיא פשוט זרמה
פעם ראשונה שסיפרתי לבן משהו(בן בגיל שלי)
והוא לא לקח את זה בתור הנאה, אלא בתור איכפתיות...
הוא אפילו השיג לי ליווי למאהל בנות כי אני עיוורת לילה
בסוף המחנה כשנסענו הבייתה החלפנו מספרים.
(אני ביקשתי, הוא ביישן.)
הוא ממש לא חיפש אחרי בנות..
אני משמ רגילה לזה שקשה לי לדבר אל בנים בגילי ואני ישר מגיעה אל אנשים שיותר גדולים ממני... כי אני ממש ממש ממש בוגרת...
ופתאום קיבלתי התקף חרדה באוטובוס...
והתחלתי לבכות.
השבט שלי ידע על הילד הזה.
אבל העדפתי בינתיים לא לומר
כל האוטובוס היה על הרגליים כי הם אהבו אותי, ולא אמרתי להם.
אחר כך כשהיה שקט אמרתי למדריכים שלי שזה בגלל שממש קשה לי עם זה שהוא בבאר שבע.
"אמרתי לכם!! בקצה העולם!!"
התכתבתי איתו. זה עשה אותי זוהרת כל יום כל היום...
רק מיום רביעי עד חמישי בצהריים היה לנו 600 הודעות.
פתאום הוא כתב לי בצהריים שאבא שלו לא מרשה לו לדבר עם בנות זרות.
קיבלתי הלם
הוא כתב שהוא ממש ממש ממש מצטער ושהוא ממש יתגעגע
אזור לו לדבר איתי.
לא יכולתי להראות את ההלם כי שנייה אחר כך אשתו של אבא שלי באה לקחת את אחותי הקטנה.
ובגלל שבאמת התאהבתי אז בפעם הראשונה לא סיפרתי להורים שלי.
אני לא אראה את אמא שלח החודש. וממש ממש הייתי צריכה לחבק אותה
הלכתי לבריכה ושם בכלל אין פינה שקטה
נכנסתי לדיכאון והייתי חייבת להסתיר אותו.
בלילה אחותי הגיעה לבקר את אבא שלי ואישתו, ובאה להגיד שלום(אני גרה אצל אבא שלי החודש כדי לעזור עם אחותי הקטנה כי אין לה גן החודש, והיא הכי אוהבת אותי. יותר מכולם.)
היא התחילה לספר על המחנה שלה.
והיא בגיל של המדריך שלי.
פתאום היא אומרת: " אתם יודעים שבתיה התאהבה ונשבר לה הלב בגלל שהוא גר רחוק?"
להורים שלי לא הייתה בעייה. הם פשוט שאלו מי זה. אמרתי להם זהוא עבד עלייה.
מייד שלחתי למדריך שלי הודעה שאני ממש ממש כועסת עליו.
עד שיכולתי לצאת החוצה לדבר בטלפון.
יצאתי בלילה. ב11
דיברתי עם המדריכה שלי.
הסתמסתי עם המדריך שלי
וכולם אמרו לי שזה לא מתאים לי. כי אני תמיד מתגברת על זה כי אני יודע שזה לא שווה את זה
אבל פשוט התפרצתי בבכי ואבא שלי קרא לי לי הביתה בלי לראות שאני בוכה (למזלי.)
בסוף עליתי הביתה והלכתי לשירותים.
ישבתי שם חצי שעה+
ושמעתי את השיר 'עם הזמן'(מצורף פה)
וזה פשוט גרם לי לבכות. זה רשום עליי!
בכיתי ובכיתי ואני כל היום מתאפקת לבכות.
וידיד שלי בן 15 אמר לי שאני נסיכה ואני לא צריכה לבכות.
בקיצור אף אחד לא הבין אותי כי לאף אחד לא נשבר הלב מאהבה כזאת.
אני אפילו יודעת שהוא אוהב אותי חזרה!
אני הולכת לבצע את השיר הזה עם חברה שלי בערב כשרונות של הסניף שלי ואני מפחדת לבכות באמצע...
אני כל הזמן בדיכאון! תעזרו לי!
הוא לא יודע שנאי אוהבת אותו.
והוא לא יודע שאני יודעת על אהבתו אליי...
קיצר אני אבודה. הוא ביישן מידי כדי להשיג אותי בכל דרך אפשרית...
אני מרגישה שאני לא יכולה להתאהב יותר.
שאני לא יכולה להסתובב עם בנים יותר..
אני אבודה..
בודדה...
אף אחד לא מבין..
אני צריכה להתפלל או משהו.. אתפלל השבת.
אבל אני לא רוצה לשכוח מזה. זה רק מחזק את הכאב...
סוף סוף הבנתי מזה אהבה בלי תשוקה, בלי נגיעה, רק מילים של שני מאוהבים שאסור להם ליהיות ביחד
סליחה על האורך
תצילו אותי!!