נתחיל מזה שהייתי פטריוט ציוני שחולה על הארץ ולא משנה מה היה מקריב תחיים למענה.
אבל דעתי השתנתה קצת.. אני חייל קרבי שמסיים תשירות בגאווה עוד מעט (נוב' 12 פז"ם עולם) וואלה בזמן הצבא ראיתי דברים הייתי בצוק איתן וחשבתי לא פעם..
זה נכון שאין לנו ארץ אחרת זה נכון שנלחמנו על המדינה מלא זמן ועברנו שואה וכו'.. וזה נכון שבלי הצבא אנחנו נושמד ועוד אין סוף משפטים פטריוטים כאלה ואחרים.
אבל עכשיו שאני מתחיל עוד מספר חודשים בתכלס לחיות תחיים אני חושב על לעבור לחו"ל מכמה סיבות.
א. האנשים באמת שהתרבות פה מגעילה מצטער אם אני מעליב מישהו אבל כל הערסים האלה (אני בעצמי מזרחי) אבל יש תערסים המסריחים האלה שפשוט הורסים את הכל, את כל הפרחות צעקות, עקיפות בתורים ועוד מלא דברים שאני לא אוהב בתרבות הזאת...אבל על טעם וריח אין מה להתווכח כמו שאומרים אני אישית בן אדם שיותר אוהב תרבות רגועה זה לא שאני מכחיש שבחו"ל אין בעיות אבל לא כמו בארץ זה בטוח פשוט מגעיל לי ללכת ברחוב לפעמים.
ב. בתור אחד שעבר מלחמה וראה דברים ויודע את החשיבות אני לא יודע אם מתאים לי לחיות פה ככה... בפחד שיום אחד אני ייקרא למילואים ולא יחזור ואשאיר מאחורי ילד ואישה ומשפחה שבורה, שיום אחד יפול טיל על הילד שלי, שיום אחד יהיה פיגוע באוטובוס ואשאר נכה לכל החיים. זה נכון שבעולם יש גם פיגועים וכל מה שהולך באירופה אבל ממש לא כמו בארץ... אני רוצה לחיות ! ולא לחיות בהישרדות, אני רוצה שקט, בית , אישה, ילד שילך לבית ספר בראש שקט ושלא יצתרך ללכת לקרבי בגיל 18 כדי להחשב לגבר אלה ילך לקולג' וילמד במקום לראות מוות ומלחמה בגיל כזה צעיר וכן גיל 18-21 זה צעיר. וגם בשביל עצמי.. אני רוצה לעבוד בשקט לנסוע במכונית בשקט אני רק רוצה שקט ולא לחיות פה בפחד שהנה מחר מלחמה.
אני יודע שאני ייחשב לבוגד בכל העקרונות של ציוניות ואני ממש לא ייחשב לישראלי אבל דיי.. אני לא רוצה לחיות בפחד אני לא אוהב את התרבות פה, אני לא אוהב את זה ששונאים אותי בעולם רק מעצם העובדה שאני יהודי וגר בישראל.
אני רק רוצה שקט.
הדבר היחידי שעוצר אותי זה טיפת הציוניות והפטריוטיות שנשארה בי והפחד ללבגוד במדינה שלי בזה שאשאיר הכל מאחור וסוג של "אבגוד בעם שלי". אבל באמת.. אני רק רוצה שקט לי ולעתיד שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות