מרגיש שהנישואים גמורים, אך האישה לא מניחה לי ומתעקשת לשקם

שלום לכם,

כתבתי כאן תגובה ארוכה ומפורטת, אך רגע לפני שליחתה, הדף רוענן בטעות והכל הלך לאבדון, כך שאני כותב כאן שוב, אך הפעם בתמצות ובקצרה. ומקווה שתוכלו ל"לקרוא" ולהבין אותי בין השורות.

נשוי + ילדים.
חש שהנישואים האלה גמורים, מסיבות רבות שלא אפרט כאן כרגע.
אך אציין שהאחרונה שבהן, היא מכיוון הוא שאין לי עוד רגש ומשיכה כלשהי אל אישתי, מזה תקופה ארוכה. יחסי המין נעדרים לחלוטין, אני לא מסוגל לזה איתה. נוסף לוידויה על בגידה {ללא סקס לדבריה} שרק הוסיף לכל העניין. כך שאנו חיים כמו שותפים לדירה שמגדלים ילדים משותפים.

בהשפעת המצב הזה, אני מצוי ברומן עם אישה גרושה.
ומבלי להצדיק לרגע את המעשה הנורא שאני נתון בו וממשיך לבצע אותו, אני מודע לזה לחלוטין אך לא עושה זאת מתוך רצון "להחזיר" לאישתי. שוב, אני מקווה שתבינו, עד כמה שניתן את המניע אותי לזה.

אני מרגיש כימייה מטורפת איתה. יש לי רגשות עזים אליה. הסקס היא איתה מעולה, כמוהו לא ידעתי מעולם עם אישתי, גם לא בראשית נישואינו.
וכך נוצר מצב שאני משקיע את כל הכוחות שעוד נותרו בי {ואין בי כוחות, אני במצב נפשי וכלכלי נוראי}. באותה אישה. כשבבית אני הולך ודועך, גם ביחסי כלפיי הילדים האומללים.

אישתי מודעת לכך שאני מתכתב עם מישהי, אך לא יודעת על האופן בו מתנהלים העניינים מאחורי גבה. על פגישותיי התכופות עם המאהבת. על יחסי המין, על הרגשות שלי כלפיה.
ומנגד, היא שבורה לחלוטין עוד מהיום בו התוודתה על בגידה.
היא חשה כי הקרקע נשמטת מתחת רגליה. והיא לא מפסיקה "לכפות" עליי תקשורת איתה. היא מנסה לשדל אותי בכל דרך להתייחס אליה ולבוא איתה במגע, לצאת איתה וללבן את העניינים בנינו, היא רוצה לשקם את הנישואים.
אבל אני, אני כבר לא שם, מזמן לא הייתי ועכשיו מרגיש שאין בכלל על מה לדבר.
היא לא רוצה לפרק את החבילה כי היא טוענת שהיא אוהבת אותי ולא רוצה לוותר. מה גם שכמובן זה לא פשוט להיות גרושה עם ילדים באמצע החיים.
ואני לא מסוגל לפרק, בעיקר מקושי רגשי וכלכלי, אני מרגיש שכל הדבר הזה שנקרא "גירושין" גדול עליי מאוד ואני אתפרק לרסיסים והיה וזה יקרה. אולי כן, ואולי לא.

אבל מובן שכך אי אפשר להמשיך.
החיים בבית הפכו לסיוט מתמשך. אני מובטל מזה תקופה ארוכה וגם כך נמצא במצב כלכלי ונפשי רעוע.
היחסים עם אישתי נוראיים והיא לוחצת לשקם את הנישואים, ממש דוחקת אותי לפינה.
וכשאני נדחק לפינה, אני רק מתקרב יותר למאהבת שאני בעצם מאוד אוהב, אך לא לגמרי בטוח בה. ובכלל לא מסוגל לפרק את הנישואים, ולא כי אני לא רוצה אלא כי אני מרגיש לא מסוגל לזה.

כצעד אחרון אולי של לנסות ולעשות עם עצמי משהו,
נפגשתי עם המאהבת לאחרונה, וביקשתי להפרד ממנה. זה נגמר בדמעות ובסקס סוער. פרידה לא היתה שם, אבל כן תחושה שהאהבה רק הלכה והתעצמה.

אני קרוע לגמרי, מכאן ומכאן ומכאן.
מעולם לא חשבתי שאתבקש לסיטואציה כזו. ולפעמים אני מרגיש כ"כ דחוק לפינה
עד כי אני שוקל לשלוח יד בנפשי. אך רק המחשבה על ילדיי שיישארו מיותמים היא המונעת ממני לעשות נצעד מר ונמהר שכזה.


אשמח עם תעזרו לי ופחות תשפטו אותי.
שלא תטעו - אינני אדם רע, ואני לגמרי לא מצדיק את הסיטואציה בה אני נמצא ומודע לכך שזה מעשה רע ונפשע.

תודה לכם אנשים טובים