בגדתי בו ונפרדנו, אני עדיין מאוהבת בו נואשות, איך אני מתגברת?

היי,
פגשתי מישהו והתידדנו. הייתי אז בתקופה קשה והוא ממש עזר לי, והייתה לו השפעה טובה עלי. (בתקופה שהייתי איתו, אמרו לי מלא שהשתנתי לטובה ואני יותר שמחה ושהשתפרתי מלא בלימודים). הוא היה ועודנו הבנאדם הכי חשוב לי בעולם! והוא עשה המון בשבילי, גם אם זה לפעמים דרש ממנו יותר מידי (האמת שגם אני עשיתי אבל הסתרתי את זה.) אבל שיקרתי לו המון פעמים, הרבה בגלל שהתביישתי במה שעשיתי, או במצב הקיים גם בדברים שלא היה אשמתי אבל היו חלק ממני, וגם כי לא רציתי לאכזב אותו. (כמו "כן, עשיתי שיעורי בית" למרות שלא עשיתי, והיה לו ממש חשוב שאלמד ושלא אעשה שטויות, או אחזור מאוחר מידי). והסתרתי ממנו אמיתות על העבר המסובך שלי, (שזה מה שהוא - עבר. אז אל דאגה) הוא ידע דברים עליו ושיש עוד אבל הוא רצה לדעת הכול, ופשוט לא הייתי מסוגלת לספר לו, אני יודעת שמה שעברתי לא קרה באשמתי, אבל עדיין אני מתביישת בעבר שלי. ואני גם יודעת שאם אני הייתי מספרת לו הוא היה רואה אותי באור שונה לגמרי.
וכול זה העיק עלי, ועל הידידות ביננו.

היינו תקופה ארוכה בידידות, שהוא התאהב בי קצת אחרי שהחלה כפי שאמר לי מאוחר יותר. ואני, טוב... לא עשיתי לו חיים כול כך קלים. כלומר לא ממש פגעתי בו ישירות אבל אחרי שהיינו מתקרבים הייתי תקופה מתרחקת ומפגינה קרירות ואדישות כלפיו. הפסקתי, או לפחות ניסתי אחרי שהוא דיבר איתי על זה ובסוף כבר לא הייתי ככה כול כך.
נהפכנו לזוג, היינו בערך חודש ביחד. עד שעשיתי משהו ממש ממש רע. בגדתי בו. אני יודעת שזה ממש רע ואני אכולת חרטה על זה עד היום. את האמת אולי זה ישמע לכם קצת הזוי, אבל לא שמתי לב שבגדתי בו! זאת הייתה סיטואציה שמאוד בילבלה אותי. אחרי שסיפרתי לחברה, היא הבהירה לי שסוג של בגדתי בחבר שלי (שכרגע אקס). זה היה משהו חד פעמי לחלוטין, אחרי שחברה שלי אמרה לי את זה. הודעתי לזה שבגדתי איתו שאני לא יכולה להיות איתו יותר בקשר, (ואולי קצת השליתי אותו, כי הוא סיפר לי שהוא מאוהב בי לפני כן).
אחר כך אמרתי לחבר שלי שהיה אז, שאני רוצה שנפרד ושבגדתי בו. הוא לא ממש יודע את פרטי הבגידה, למרות שהוא ביקש ממני המון שאספר לו.
זאת הייתה פרידה לא נעימה ודרמתית. נאמרו בה מילים שלא היו צריכות להאמר, גם מצידי וגם מצידו והיא נמשכה כמה ימים. היו רגעים די מבלבלים בפרידה, שבהן הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ושקשה לו להיפרד ממני, וגם אני דיברתי על הרגשות שלי ואמרתי שאני אוהבת אותו.
בכול אופן, בהמשך די ניתקנו קשר. אחרי כמה זמן התחלתי לצאת עם מישהו בתקווה להתגבר עליו. רבתי איתו (הידיד>חבר>אקס) המון על זה, אפילו יותר משרבנו כשנפרדתי ובגדתי בו. הוא טען שהחבר החדש מנצל אותי והשתניתי לרעה ולא מתאים להיות כזו ולהתנהג ככה. אני מודה במבט לאחור וביני לבין עצמי, הייתי זקוקה לאהבה ולהרגשה הזאת שלמישהו אכפת ממני. הביטחון העצמי שלי ברצפה ועשיתי דברים שאני מצטערת עליהם.
בסופו של דבר הוא (הידיד>חבר>אקס), דיי צדק. ונפרדנו, וחזרתי אליו בוכה (לא חזרנו להיות בקשר כול כך והוא כבר המשיך הלאה אז), והוא עזר לי להתגבר עליו וניחם אותי באותה תקופה, אבל זהו רק לאותה תקופה עד שהתגברתי ותפסתי את עצמי בידיים והפסקתי לעשות כל מיני שטויות שעשיתי אז.

אני מרגישה שפספסתי ובגדול. שאני בחיים לא יאהב ככה שוב. הוא היה האהבה הראשונה שלי! אני עדיין אוהבת אותו. לקח לי רק חודש להתגבר לחלוטין מהשני ובכיתי בגללו רק פעם אחת, לא שלא אהבתי אותו - אהבתי. אבל לא הרגשתי ואני חושבת שבחיים לא ארגיש מה שהרגשתי עם הראשון ושאי פעם אפגוש בחור שיאהב אותי ככה.
ולעומת השני, ששכחתי ממנו אחרי חודש. אני עכשיו אחרי חודשים לא מצליחה לשכוח ממנו ואני לא מסוגלת לספור את הפעמים שבכיתי בגללו.
הרסתי את הקשר הזה כבר מההתחלה עם כול השקרים שלי.
חשבתי שאולי הוא היה יכול להיות האחד, שאני אתחתן איתו. נשמע הזוי ואני עדיין ממש צעירה אבל אני אוהבת אותו. ואני פוחדת שגם שיעברו עשורים - לא אצליח להתגבר עליו.

זה היה גם פריקה וגם מה אני עושה? איך אני מתגברת עליו? אתם חושבים שיש סיכוי שבכלל אצליח? כי אני לא רואה שום סיכוי!
ואל תגידו לנסות לחזור אליו, כי ניסינו שנינו וכמה פעמים(וזה היה גם כשהוא רצה) אבל זה לא הצליח.
אני פוחדת שגם אחרי שנים לא אצליח להתגבר עליו.

עוד משהו, אני מבקשת לא לשפוט ולבקר אותי בחומרה על שבגדתי בו. אני עושה את זה מספיק, תאמינו לו.
אני יודעת שחלקכם יחשבו שזה בולשיט שלא שמתי לב שאני בוגדת בו, ואני לא מאשימה אותכם.
היו לי את הסיבות (והן אישיות) שלי להגיע למסקנה הזו.