היי,
מאז ומתמיד הייתי רגישה מאוד, לוקחת אנשים ללב וקשורה מאוד למשפחה.
אמא שלי חלתה פעמיים בסרטן, ומתה כשהייתי לקראת סיום תיכון.
אחר כך גיליתי שאחותי חולה בOCD, והייתי מנסה לעזור לה הרבה.
לאדם קרוב נוסף היה דיכאון למשך כמה חודשים וממש דאגתי לו. אני ממש זוכרת שהתעוררתי באמצע הלילה, וכל הגוף שלי רעד מהלחץ.
לאבי היו מספר בעיות רפואיות במהלך השנים והוא היה מטפל בהן, לפעמים בצורה מוגזמת, נראה לי מתוך חשש לאבד את ההעצמאות שלו, בייחוד אחרי שטיפל באימי וסעד אותה לפני מותה. בכל אופן, במשך השנים הייתי איתו כמה פעמים בבית חולים, גם היה לו סרטן (אבל משהו קל על העור).
לפני כחצי שנה החלה לו בעיה רפואית קשה מאוד, שהרפואה המערבית לא יודעת לטפל, והוא ממש נכנס לחרדה קשה. ניסיתי לעזור לו אבל מכיוון שהייתי כמעט היחידה שמטפלת בו, היה לי קשה מאוד ולבסוף הוא קרס נפשית ופיזית. הוא קיבל מכה בראש ואפילו חשבו שייתכן שיש לו נזק מוחי.
הייתי על סף קריסה נפשית.
ברוך השם, לא היה לו נזק מוחי והוא חזר לתפקוד, על אף שהבעיה הרפואית שלו עדיין לא נרפאה. הוא כרגע מתפקד לחלוטין וחזר להתנהג כרגיל ככל האפשר, אבל זה לקח מספר חודשים בהם מצב הרוח שלו היה משתנה, בהתאם לרמת הסבל. בכל התקופה הזו הייתי צמודה אליו.
בכל אופן, התמודדתי עם לא מעט דברים. את חלקם אפילו לא רשמתי פה... הרבה מהם לבד.
לפני כחודשיים החלו לי חרדות. היו ימים בהן היו חרדות קשות. באמצעות אנשים קרובים הצלחתי לצאת מזה ואני מתנהלת כרגיל. אבל מידי פעם כשיש משהו שמלחיץ אותי מעט, אני עדיין מרגישה את החרדה עולה בי, ואני מצליחה לרסן אותה.
האם לדעתכם יש לי סיכוי לצאת מחרדות גם בלי פסיכולוג, או שאין מנוס?? איזה דרכים הייתם מציעים להתמודדות עם חרדות כאלו? דאגות לבריאות ולחיים של הסובבים אותי ולשלי??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות