טוב אז אני בת 17, כן כל החיים עוד לפני ואולי עוד אשנה את דעתי, אבל אני מרגישה שככל שהזמן חולף ככה הדעה הזאת מתחזקת. אני יודעת שזה לא רגיל ולא בדיוק נורמלי, אבל בסופו של יום, זה לא משנה לי. לא יודעת עד כמה תקחו את זה ברצינות, כי זה עלול להשמע כמו יציאה של ילדה קטנה שנשבר לה הלב והיא החליטה שהיא לא תתחתן כי גברים זה חרא. אז קודם כל, אין לי דבר נגד גברים, ולא נשבר לי הלב. זאת דעה שגיבשתי לא כתוצאה מאהבה נכזבת או לב שבור, אלא מתוך זמן רב של מחשבה. מאוד חשוב לי להיות נאמנה לעצמי ולהקשיב לתחושות שלי, והרצון החזק ביותר שלי הוא להיות חופשיה. בלתי תלויה באף אחד. חופשיה לעשות את כל שעולה על רוחי בכל רגע נתון. זוגיות היא תלותיות. נישואים הם מנעול שקושר את בני הזוג זה בזו. ילדים הם שלשלאות. להיות עם בן אדם בזוגיות זה להתמסר אליו, להתחייב אליו, להיות כבולה אליו. זה לא רצוני. אין לי בעיה לחיות לבד כל חיי, אני לא רואה את זה כדבר רע. חופשיה ומאושרת. בלי כל גורם שאני מחוייבת אליו. אך אני חוזה מראש את תגובות המשפחה והחברים. הציפיה מכל אישה להתחתן ולהביא ילדים היא כל כך מושרשת בכולנו. השאלה שלי אליכם, היא עד כמה זה לגיטימי או לא לגטימי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות