קיבלתי הרבה מתנות בחיים האלה אם זה משפחה גדולה ובריאה (טפו טפו טפו) שכוללת אחים והורים מקסימים ותומכים רגשית וכלכלית יש לי חברה חמודה מאד אני יחסית חתיך מעל הממוצע( לפי מה שאומרים) אני גבוהה קצת מעל הממוצע 183 בערך, אני יחסית חכם מעל הממוצע,
האיבר מין שלי גם קצת מעל הממוצע
על פניו אין לי מה לבכות.
אבל קשה לי להתמודד עם הבינוניות הזו אני אוכל את עצמי כי אני כל יום קם אני.
קשה לי לקבל את העובדה שאני לא גבוהה יותר ואני לא יותר חכם ולא יותר יפה ושהאיבר שלי הוא קצת דק מדיי ושהיכולת ביטוי שלי לא מרשימה בטירוף רק קצת מעל הממוצע
ואני נהייתי אדם קנאי אני מסתכל ורואה את הכוכבים האלה שיש להם הרבה יותר ממני ואני מרגיש שאין לי כלום תמיד אומרים לי תתנחם תסתכל יש אנשים שאין להם כלום וזה מנחם אותי בדיוק ל5 דקות קראו לי בכיין אבל אני מרגיש שזה לא מספיק ואף פעם לא אוהב את עצמי מספיק כי יש לי הכל קצת מעל הממוצע אבל אני אף פעם לא אהיה הכוכב המבריק הזה שרואים בטלוויזיה וששומעים ברדיו ובעיתון כי הנתונים הפיזיים שלי לא ישתנו אני יכול להשתפר עד רמה מסויימת אם אתאמץ מאד ואז יבוא מישהו שהגנטיקה שלו יותר טובה ויקח אותי בהליכה בקיצור יש לי ריקנות כזאת מרגיש חסר אונים עם מה שקיבלתי ולא לא מצליח להתנחם בזה שיש אנשים עם פחות, כי יש כאלה שיש להם הרבה יותר ואני מרגיש שיש איזשהו שלב שזה כבר מספיק לך ולי חסר עוד ממש קצת להיות מאושר בחלקי אני כמעט אבל אף פעם לא אגיע.
בקיצור אל תגידו לי שמהצד נראה שיש להם הכל וזה לא באמת לא מוכן לשקר לעצמי רק מחפש דרך לעשות את הסבל הזה והתחרותיות הגנטית הזאת יותר נוחה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות