באמת שאני לא בוגד בה עם נשים מהעבודה!

שלום, אני בן 31 ואני מרגיש כאילו החיים שלי נגמרו.
את אשתי הכרתי כאשר הייתי בן 27 והיא הייתה בת 18, שנינו באנו מבית חרדי.

לשנינו היה נסיון אישי בחיים החילוניים לתקופה כזו או אחרת.
כבר כשיצאנו היא האשימה אותי בזה שאני מתחיל עם בנות אחרות מה שכמובן היה לא נכון.
לאחר החתונה עברנו לגור בחו"ל ושוב, היא האשימה אותי שאני שוכב עם בנות ממקום העבודה, כך זה נמשך בערך 3 שנים.

חזרנו לגור בארץ ושוב אותה הדרמה, יש לך מישהי בעבודה. וכמובן שמה שאני אומר ומסביר, היא לא מאמינה לי.

הלכתי למקום עבודה חדש, פגשתי מישהי קצת SMS וכאלה, ובאמת שלא הייתה פה שום כוונה לבגוד, אלא מצאתי בחורה שאפשר לדבר איתה.
אשתי כמובן מצאה את אחת מההודעות האלה כי היא כל הזמן מחטטת לי בפלאפון ואז הלכנו ליועץ נישואים שבסופו של דבר לקחתי פסק זמן ממנה של שבועיים.

עכשיו, חזרתי הביתה ואנחנו כל הזמן בריבים.

היא דורשת התנצלות בכתב, והיא אפילו השיגה את המספר טלפון של הבחורה שאיתה התכתבי והיא משגעת אותה במספרים חסויים.

היא המציאה שהבחורה אמרה עליי כל מיני דברים (שכמובן התקשרתי לשאול את הבחורה האם זה נכון והיא אמרה שאשתי פשוט חפרה לה 40 דקות בפלאפון וכשהיא לא מקבלת תשובה שמתאימה לה היא פשוט לא תפסיק עד שמסכימים איתה).
אני חושב שהיא מרגישה שהיא תמיד צודקת ושאם הייתי אומר שבגדתי בה ואני מצטער היא הייתה כבר מזמן סולחת לי, היא פשוט בונה לה בניינים באוויר ומאמינה לעצמה שזה מה שקרה ואי אפשר לדבר איתה.

אם לא היו לי ילדים הייתי קם ועוזב כבר לפני שנתיים, אבל, יש לנו ילד בן 2.5 ילד מקסים, חכם ויפה והיא בהריון בחודש השישי.

אני מרגיש חנוק, היא כבר 3 שנים עושה לי את המוות.

לקחה לי את העצמאות של לחשוב לבד, ושלא תבינו לא נכון, אני עד לפני החתונה ניהלתי אלפי אנשים בתפקידים מנהלתיים כאלה ואחרים, ופשוט נגדה אני לא יכול.
אני חש שאף פעם לא אהבתי אותה, ובשבועיים שהייתי לבד, פשוט חזרתי לעצמי למה שהייתי לפני שהכרתי אותה.

היא מכתיבה לי עם מי כן ועם מי לא להיות בקשר ואנחנו כל היום רבים על זה.

מה אני יכול לעשות? להתגרש ממנה? היא תרעיל את הילדים שלי נגדי ואני לא אראה אותם בכלל.
ייעוץ מקצועי? היא רוצה רק אנשים שמצדיקים אותה.
אין לי חיים כבר.
מה אני יכול לעשות?