שלום, וכמובן תודה מראש!
אני והבן זוג שלי ביחד כבר שנה.
בעבר עברתי אונס, ובהתחלה כל פעם שהוא ניסה אפילו רק לחבק אותי – הסתגרתי, נבהלתי.
הוא הבין מעצמו שעברתי – ושינה את הגישה.
הרבה יותר התחשבות, רגישות, הקשבה
הרבה פעמיים הוא הסביר לי דברים – כמו שבאונס זה טבעי שהגוף ייהנה.
הכל המשיך צעד צעד ... כיום אנחנו מקיימים יחסי מין מלאים. לא היה אפילו רגע שקרה משהו בלי רצוני! ואני מחליטה על כל דבר ביחסי מין.
אני נהנית מהם.
המחשבות שהיו לי אז השתנו .. ואני לא מצטערת לרגע על כלום.
אבל עכשיו התחילו לי מחשבות ורגשות אחרות..
אחרי קיום יחסי מין אני מרגישה שקשה לי להתנתק ממנו, אני במצב הרבה יותר רגיש, הרבה פעמיים אני צריכה שאני אשאר לישון ואם הוא לא נשאר אז אני לא נשארת לבד בחדר.
כל פעם אחרי שהיחסים נגמרים ההנה שלי הופכת לסוג של צביטה בלב – שאני רואה אותו משליך את הקונדום עם השפיך .. במחשבה שזה יכול ליצור בי חיים. ולפעמיים אני עושה בדיקת הריון סתם לשקט הנפשי – ואני מחכה וכ''כ מוזר לי ורע שאני מחכה לתוצאה שלילית שבמחשבה שלי שאני אמורה לרצות חיובית! ..
היה לנו פעם שנקרע הקונדום והייתי צריכה לקחת פוסטינור – הוא כמובן קנה איתי .. אבל אני לא יכולה לשקר שלא היה בי את הרצון להשאיר את האפשרות ....
ואני לא שקטה במחשבה שהוא לא נשוי לי .. שהוא לא חייב לי כביכול כלום.. הוא לא חוזר תמיד להיות איתי באופן קבוע .. שיש לו חיים אחרים בלי קשר שותף לשלי מחוץ מאהבה שלנו.
המחשבות האלה התחילו אחרי שהייתה בנינו אי הבנה ואני לקחתי את זה למקום הלא נכון והרגישתי שהוא נפרד ממני.
אני נהנת מהיחסי מין, ואנחנו מדברים על חתונה בעוד כשנה.
אני אשמח לשמוע את דעתכם ומה הייתם עושים באותו המצב .. ושוב, תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות