נתחיל מהבסיס. אני אדם שמאוד אוהב חברה. אני מאוד אוהב אנשים ומאוד צריך את האנשים סביבי, וכשאין לי חברים טובים מאוד שנמצאים איתי, מאוד קשה לי לחיות. מאוד קשה.
הייתה לי ידידה ממש ממש טובה. אבל היא בחורה שיכולה להעביר איתי שבועיים שאנחנו בערך חיים ביחד כמו זוג (בלי הצד המיני, אנחנו לא מעוניינים במעבר), ואז לנסוע מהעיר שאנחנו גרים בה ופשוט לשכוח ממני. לא לדבר איתי בכלל ובקושי לזכור שאני קיים עד שהיא חוזרת לעיר הזאת.
כל פעם שהיא נעלמת ככה, זה נורא פוגע בי. זה מערער את הידידות שלנו ואני מרגיש כל פעם מחדש שאני ננטש. (בפעם האחרונה, היא נעלמה לחודש ואפילו לא שלחה הודעה בחודש הזה.)
החלטתי שעדיף לי להיות לבד מאשר להחזיק ידידה שנעלמת לי ככה כל פעם מחדש, ובעצם ניתקתי ממנה קשר בצורה מוחלטת.
עכשיו אני מתמודד עם הבדידות בקושי רב מאוד (יש עוד חברים, אבל הם קצת רחוקים עקב לימודים בערים שונות, והאנשים שאיתי באוניברסיטה לא חברים קרובים באותה מידה, "חברים זמניים" נקרא להם).
מה דעתכם בנושא? האם עדיף להיות לבד ולא להפגע, או להמשיך להיפגש ולדבר איתה וכל פעם להפגע מחדש (וזאת פגיעה קשה מאוד הנטישה הלא מכוונת הזאת כל פעם מחדש)?
חשוב לציין שהקשר שיש בינינו הוא חשוב לי מאוד, אני לא מתחבר אל הרבה אנשים בדרך כזאת, ויהיה לי מאוד קשה בלעדיה. מצד שני אני יודע שהיא עומדת להעלם לכמה חודשים לפחות במהלך החופשה בין שנות הלימודים, ואני לא יודע אם או מתי או לכמה זמןהיא תחזור. אז בהתייחסותכם תכניסו לשיקול את הגורם של בחירה מודעת שלי לעומת מצב כפוי שיכפה עלי.
תודה לעונים!
אהבתי נתונה לכם כדרך קבע
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות