אני מאוהבת בידיד הכי טוב שלי אבל אנחנו מתרחקים

אני מאוהבת בידיד שלי.
ציפיתי ששנת 2016 תיהיה השנה שלי מכל הבחינות ומרגע לרגע היא התדרדרה, סבתא שלי ודודה שלי נפטרו אחת אחרי השנייה בהפרש של שבועיים, אח שלי עבר לגור בחו"ל והידיד הכי קרוב שלי מתרחק ממני ואני נהייתי מדוכאת מכל המצב הזה ולא רציתי ללכת לבית ספר והייתי בוכה כל יום לפחות.
בהתחלה הכל היה בסדר, יצאנו לטיול של תנועה שאנחנו נמצאים בה וגיליתי שיש לו חברה מפליטת פה שלו, אחרי יום שלם של התחננות שיגלה לי מי זאת, הוא אמר לי שהוא לא יודע אם כדאי לו לספר כי זאת ממש ההתחלה שלהם. הרגשתי שהוא לא נותן בי אמון ונפגעתי, אמרתי לו את זה ובסוף הוא גילה לי.. אני לא מאמינה שאני הייתי צריכה להתחנן לזה, אני מרגישה כמו סמרטוט.
אחר כך קרה כמה פעמים שדיברנו ואז לא דיברנו ועוד פעם דיברנו וכמובן שאני זאת פנתה אליו ולא הוא אליי.
אני הבנתי שהוא לא רוצה להיות בקשר איתי כי הוא מתעלם ממני כשהוא רואה אותי, אז החלטתי שאני אעשה את אותו הדבר אבל בלי לפגוע שזה לא יהיה נראה לעין, פשוט עשיתי כאילו הוא מעולם לא דיבר איתי.
אחרי שלושה חודשים בערך שלא דיברנו (באותה תקופה סבתא שלי ודודה שלי אושפזו בבית חולים כל אחת מסיבה שונה) רציתי לדבר איתו פנים מול פנים אז ביקשתי ממנו בהפסקה והוא היה מופתע, איך אני רוצה לדבר איתו אחרי הרבה זמן של התעלמות אחד מהשנייה ובסופו של דבר לא הצלחנו לשבת ולדבר, אז שלחתי לו הודעה והסברתי לו כמה קשה לי ושאני מדוכאת מהמצב המשפחתי שלי ושהחברות שלנו ממש חסרה לי במשך שבוע דיברנו פחות או יותר ואז סבתא שלי נפטרה, הודעתי לו והוא אמר לי כמה שהוא משתתף בצערי ושהוא תמיד יהיה שם בשבילי ומפה לשם לא שמעתי ממנו יותר... כאילו תקופת הרחמים עברה.
אחר כך הגיע פורים והוא ראה אותי ואמר לי כמה שהוא התגעגע אליי ואני כמובן אמרתי לו גם.. ומאז לא שמעתי ממנו עד שהלכנו להדריך בטיול פסח את החניכים שלנו כל אחד ממושב אחר.. בטיול הייתה לו יום הולדת ואני כמובן שלא שכחתי הבאתי לו זיקוקים וברכה נחמדה אבל לא אוהבת מידי כדי שהוא לא יחשוב שאני עוד פעם מתחננת שידבר איתי (לא לזה התכוונתי). הבאתי לו בלילה את הדברים דרך ידיד אחר ובבוקר למחרת הוא אמר לי כמה שהוא שמח ושהוא היה עם חיוך על הפנים מלא זמן וכמובן שחיבק אותי והכל.. הוא ישב איתי חמש דקות והלך ומאז לא שמתי ממנו ועד היום אני מתחמקת מלראות אותו כי אני לא יודעת מה לעשות הוא ממש מבלבל אותי, פעם הוא מתגעגע ופעם אחרת הוא מתעלם.
כמה עוד אפשר?
השאלה אחרי כל הסיפור הזה האם כדאי לי לוותר לגמרי על כל החברות שלנו?
למרות שכואב לי שאנחנו ככה ושבכל הקשר המעצבן הזה אני עדיין מאוהבת בו.
או לנסות עוד פעם? בכל זאת הוא יודע עליי כלכך הרבה דברים וכלכך כיף לי לדבר איתו ויש לי הרגשה שאני בחיים לא אמצא מישהו שכלכך נוח לי וכיף לי איתו.