שלום לכולם.
אני מאד מבולבל שקשה לי להתחיל אז אני מצטער על החפירה שאני אדפוק פה...
רוב החיים שלי (עד גיל 17 לפחות) הייתי ילד מופנם ביישן ובוגר יחסית לגילי מה שפגע בי..
מזאת אומרת פגע בי ביסודי,חטיבה והתיכון סבלתי מפגיעות פיזיות ומילוליות אפשר להגיד במילים קצרות ילד כאפות.
אני מאד סבלתי נפשית ומדכאונות שהיה לי פעם נטיות אובדניות... אפשר להתפרש שלא היה לי בכלל חברים חוץ מ1-2 וקיוותי לכל יום שאני ימצא חברים או בכלל יצא ..
כל התקופה הזאתי השאירה לי צלקת ענקית בלב שעד היום קשה לי לכסות אותה...
הגיע היום בו כל חיי הישתנו (מכיתה יא בערך..) אבל ממש הישתנו השגתי חברים נעשתי פופלרי בבית ספר והבטחון העצמי היה בשמיים אפשר להגיד והייתי יוצא המון למסיבות פגישות עם חברים וסוף סוף אהבו אותי.
אני אישית עד היום לא מאמין לעצמי שהצלחתי להשיג את זה ושזה יעשה אותי מאושר.
אבל לא.
אם כל המסיבות והיציאות שיש לי עם החברים אני עדיין מרגיש לא מאושר אני לא מראה את זה לחברים שלי וקשה לי להבין למה!
אני לא מבין מה יש לי אני נמצא בבית לפעמים בלי שאני יוצא ואני פשוט חוזר למצב דיכאוני וקשה לי לדעת למה...
אני לפעמים חושב לעצמי שאם אני ימצא אהבה אמיתית עם מישהי זה יפתור אותה אבל קשה לי קשה לי לעשות צעדים .
קשה לי כרגע להתבאטות כי אני יושב כאן ועדיין לא מסוגל להבין מה הולך לי בראש בזמן שהמוזיקה סוחבת לי את הרגשות ובימיוחד תחום התיפוף מה שאני בחיים לא למדתי אך זה אצלי בראש כל הזמן כבר שנים מה שאפילו הקדשתי אליו קעקוע (כן אני לא מתופף ועשיתי קעקוע) אכן אני לא מתחרט על זה אבל עדיין לא למדתי וזה גם משאיר לי מחשבה טיפשית בראש שאני עשיתי קעקוע כמו טיפש למרות, שאני מת ללמוד אבל מפחד להתחיל עם זה..
נ.ב
בכללי חשבתי שתיפוף זה סתם תקופה של מתבגר כמוני בו זה יעבור לי אבל לא זה רק התחזק והתחזק...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות