אוקי. אז אני אתחיל מההתחלה, יש לי מין "חבורה" כזאת של עשר בנות שאנחנו חברות ממש טובות מהיסודי, כמובן שבינינו יש חברות שהן יותר טובות וכאלה שהן פחות, ואני, מעיין (שם בדוי) ויובל (שם בדוי) חברות הכי טובות. לפני בערך חודש קצת יותר מעיין התחילה להתרחק, ותוך כמה ימים ניתקה קשר והלכה "לחבורה" אחרת, אל כל הבנות ב"חבורה" שלי היא כן דיברה לפעמים אבל אליי וליובל היא פשוט לא דיברה והתעלמה, בין עם זה כשישבתי לידה באוטובוס או בחוג במשותף, היא פשוט התעלמה ממני. אותו הדבר נוגע גם ליובל.
עכשיו יובל פרנואידית קצת וחשבה שהיא לא אוהבת אותנו או שאנחנו לא מספיק מקובלות (אנחנו מהאלה שבאמצע) אני פחות אבל עדיין מאוד נעלבתי.
כמובן שאחרי כמה זמן עם הבנות האחרות בשכבה ושיחות כאלה ואחרות היא חזרה אלינו, כאילו לא קרה כלום, אבל עכשיו בחופש היא התחילה להפגש עם הבנות האחרות משהו כמו ארבעה שלושה ימים ברציפות, אנחנו כן נפגשות אבל הרבה פחות. ויובל גם בחול.
רוב הפעמים אני מקנאה למרות שאני יודעת שאין לי למה וגם מרגישה כמו מפגרת.
אני מרגישה כאילו שאני תלותית אם אני חושבת ככה למרות שאני לא ויש לי עוד המון חברות. הבעיה היא שיש לה אופי קצת שונה מהרוב ולוקח זמן להתרגל ולהבין אותו. והיא לרוב שופטת אותי על כל מיני דברים, שוב יש לה אופי שונה.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות