אין לי כוח! חשבתי לוותר על השירות הלאומי ופשוט למצוא עבודה, לחסוך וללמוד

לא מזמן חגגתי 18
וב27 לאוגוסט התחלתי את השירות שלי במעון יום עם ילדים בגילאי שנה וחצי עד 3.
הסיבה היחידה לכך שאני בכלל עושה את השירות שלי שם היא שפשוט לא היה אופציה אחרת,בעצם הייתה אבל אני ברוב טיפשותי דחיתי אותה.למעשה היו שתי אופציות.
כבר ביום הראשון רציתי להסתלק משם.
הצוות באמת מדהים וגם המנהלת נחמדה ככל שהיא מצליחה.
והילדים..וואו הם באמת מדהימים ובגלל זה כואב לי לחשוב על זה שאני אצטרך להיפרד מהם בכלל.
אני עובדת במעון 8 שעות(!) ואני בכלל לא מרגישה בת-שירות אלא כמו סייעת ממש.
אני יודעת שאני עושה דברים שאני לא אמורה לעשות כמו: לשטוף את הרצפה או ללכת מדי פעם לשליחויות מחוץ למעון אבל זה מה שדפוק אצלי-אני פשוט מרצה אנשים.
ואני לאט לאט נרמסת מבפנים כי אני יודעת שפשוט ל-א טוב לי.
הרכזת שלי גם לא יודעת מזה כי אני גם לא טורחת ליידע אותה כי אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני אספר לה על המצב שלי ואז היא תאמר שאין לה מקום אחר לשירות להציע לי.
היום למשל פשוט לקחתי אוטובוס על הבוקר ונסעתי הביתה ואני יודעת שאין מצב שאחזור לשם מחר גם.
אם מסתכלים על זה מזוויות שונות אז כן,יש המון יתרונות במעון ילדים וכן אולי זה לא כזה נורא,אבל באמת פשוט לא מסוגלת להמשיך ולדעוך מיום ליום.
כרגע אני יודעת שאני על תווית של פחדנית.וגם חסרת אחריות.
איך בן אדם יכול לעבור את אותו יום שוב ושוב של לבוא ולהיות עם הילדים ולשחק איתם 3 שעות(!!) ועליי לציין גם שזה לרדוף אחרי ילדים שמשתוללים ומרביצים ולקחת את הילדים לשירותים ואז לעזור להם ללבוש את התחתונים והבגדים שוב (לא כולם יודעים לשעות זאת לבד),לקנח להם את האף והכי חשוב-לגרום להם להיות קשובים ומועסקים בדבר אחד שיעניין אותך ויחזיק אותם מספיק זמן רגועים ושקטים.
זה העניין עם הילדים אבל כמובן שיש עוד דברים לשעות כי הילדים גם אוכלים כמובן אז צריך לנקות את השולחנות ואת הפרצופים שלהם וכל יום האוכל פשוט נמרח על הרצפה אז צריך כמובן גם לטאטא ואז לשטוף ולהעביר סמרטוט..וצריך לסדר להם את המיטות כך שאני שוברת את הגב פעמיים ביום בסידור המיטות שלהם שאחר כך משמשות כספות.
לשטוף לכולם את הידיים,להשכיב ילדים שבוכים בעוצמות לא אנושיות ומפריעים לשאר לישון ולהיות איתם.
באמת שכולם מקסימים בדרך הייחודית להם והם הרי רק ילדים אז אין לצפות מהם להתנהג אחרת,כן? אבל עדיין..
ואז לקראת ארבע אני צריכה לקחת את כל הכלים למטבח ולהדיח אותם ולנגב אותם ולשים בארון ולרוקן את המדיח ולנקות את השאריות..מנסה לא לשכוח לנשום מדי פעם לפעם..
להעביר סמרטוט במטבח ולסיים את היום בזריקת הזבל שמכיל בין השאר חיתולים מלאי קקי של 35 ילדים ועוד דברים בלתי מזוהים.
ציינתי כבר שאין לי כוח?
חשבתי על לוותר על כל העניין של השירות ופשוט למצוא עבודה לחסוך וללמוד.
אבל לא בא לי להיות תלויה בהורים ובבית שוב כי אני כבר לא ילדה.
אני מרגישה שאני ממש עושקת את ההורים שלי עם כל העניין של כסף ונמאס לי מזה.
אבל איך אני אחורה להתחיל להתמודד עם כל הבלגאן הזה?
מאיפה מתחילים?