אז אני לא הולכת להתאבד כי אז אני אפגע באנשים שהכי חשובים לי, המשפחה שלי. אנחנו עוברים תקופה קשה ואני לא יכולה להתמודד עם זה יותר. כל יום צצה בעיה חדשה, ויש דברים שאני לא יכולה לפתור! אני קמה עם דיכאון, ובלילה לפני שאני עוצמת עיניים אני מאחלת לעצמי שאולי יהיה סיכוי קטנטן שאני לא אקום יותר.. עם יש לי "חופש" ליומיים שלוש, אני מתחילה להסתגל למצב המתסכל, צצה עוד בעיה ששוברת אותי מבפנים ועוצרת אותי מלתפקד כרגיל, בקיצור הדיכאון משתלט עליי. כבר שנה שאני לא יכולה, יש לי כבר שנה שלמה מחשבות אובדניות! אחת הבעיות המרכזיות היא אבא שלי. לפני יומיים הוא איבד את השיער שלו (הוא חולה בסרטן) ואני לא יכולה, פשוט כמשמעו להסתכל עליו.. אני יודעת שהוא מבין שאני לא יכולה וזה פוגע בו, אבל רק אם אני מנסה צמרמורת, עצב, ופחד תוקפים אותי. אמא שלי והדכאונות שלה, אני לא היחידה שכנראה עצובה, כנראה שגם היא, רק שאני לא משדרת את זה. אני ניראת שמחה וחייכנית וקופצנית אבל אני פשוט לא כזו! אני לא יכולה להתמודד עם החיים! זו פשוט רשימה של אכזבות ותסכול, מה לעשות? איך לעבור את התקופה הזאת? (אם היא בכלל תעבור) כל כך הרבה לחצים, דכאונות, מה אני עושה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות