היום היה לי ריב והרבה בלאגן ונקרא לו יריב שלי נגיד שיקר והעליל עליי דברים ההורים שלי לא כזה צידדו אותי ונוצר בלאגן גדול אבא שלי שיודע להתערב רק בריבים ותמיד מעצבן כאילו שתבינו אבא אבא שאוהב ושאני מכבד לא נראה לי שזוכר את התאריך לידה שלי לא יוצא לנו לדבר ביום אנחנו חיים על מה קורה ומטלות אני מרגיש מנותק לעומת אמא שלי שחיה בהכחשה שהיא הטובה והמלאכית שהסופו של דבר היא השטן שירביץ לי רוב הפעמים ויעניש שאני ישב בחדר ובסוף אני רק יחזור על זה בגלל זה וגם אבא שלי לא חסר לו שהוא מתעצבן אני מפחד פחד אלוהים להיהרג או משהו כזה כל מה שיש לו ביד נזרק או שהוא קם ומחלק איגרופים תופס אותי מהרגל מהיד ואני לא קטן אני בן 15 הוא אשכרה מושך אותי ואני מתוך כבוד ופחד לא מחזיר לו למרות שאם אני רק ינסה לעמוד מולו אני כנראה לא יקום שוב אני כבר מדמיין את עצמי בגיל 20 נכנס באמצע הלילה עם מחבט ושובר לאבא שלי את כל הצלעות בגוף אני מקווה מאוד שהוא ישתנה למרות שאני מאוד אוהב ומכבד אותו ואני יודע שלאבא שלי הייתה ילדות מאוד מאוד קשה אני לא יפרט.. אבל מה אני אשם ההורים שלי אנשים טובים אבל לכל בן אדם שני צדדים ומאוד קשה לי אני רוצה לברוח מהבית או להתאבד אין לי מושג מה לעשות כל פעם שאני מתפרק להם מול העיניים מבכי שמכל הלב הם עושים כזה אה כאילו מה אתה רציני וזורקים זין וכל זה נגמר שאני עם עצמי לבד בפינה של החדר בוכה ומתפלל שאלוהים יקח את שתיהם אבל אחרי זה שוב פעם הצד הטוב שלהם ואז שוב פעם הפ עוד יותר רעים וכבר נמאס לי אני מקנא בחברים שלי על קשר עם אבא שאין לי על מה לדבר עם אבא שלי ולהם יש אני כותב את זה ובוכה.. אם מישהו מבין אותי שיעזור לי בבקשה שיתן לי הכוונה מה לעשות.. אני אובד עצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות