רוצה לעבור ניתוח אף אבל מפחד מהתגובות

שלום לכולם, קוראים לי ליאב ומאז שאני זוכר את עצמי היה לי קשה להתמודד עם האף שלי.
זה התחיל כבר בחטיבה, הרגשתי לא נוח איתו, הרגשתי שהוא גדול מדי בהשוואה לשאר הילדים שלמדו איתי, עקום מדי, מנופח מדי.
כשהגעתי לתיכון המצב לא השתפר, ההרגשה הזאת רק התחזקה וזה הפך לקשה יותר בשבילי לאהוב את איך שאני נראה.
החברים הטובים שלי תמיד היו זורקים לי עקיצות קטנות על האף, בצורה הכי הומוריסטית ולא רצינית שיש משום שהם חשבו שזה לא מפריע לי בכלל אבל בתוך תוכי הרגשתי רע, זה תמיד כאב טיפה, בעיקר בגלל שידעתי שהם לא מבינים את מה שאני מרגיש וחושבים שאני לגמרי בסדר עם איך שאני נראה.
אני זוכר שכנער היה לי מאוד קשה להתמודד עם זה, הייתי מסתכל במראה ואוהב את שאר הפנים שלי אבל היה לי קשה מאוד להסתכל על האף שלי ולאהוב את מה שאני רואה, זה הרגיש כאילו זה פשוט הרס לי את כל המראה החיצוני.
אמא שלי תמיד הייתה מאוד פתוחה ואף פעם לא חשבה פעמיים לפני מה שהיא הוציאה מהפה, היא הבחינה בערך בגיל 18 שאני מרגיש אי-נוחות עם האף שלי ושאלה אותי משום מקום האם אני מעוניין לעבור ניתוח אף לפני הצבא. בזמנו לשמוע דבר כזה מאמא שלך הרגיש לי כמו דקירה בלב, לעולם לא סיפרתי לה איך אני מרגיש בנוגע לאף שלי וברגע שזה הגיע ממנה סתם ככה, הרגשתי תחושה של השפלה. הרגשתי שמשהו באמת לא בסדר עם איך שאני נראה. התחלתי לצעוק עליה מרוב כעס כי הרגשתי שאמא צריכה לתמוך בילד שלה ולהעלות לו את הביטחון, זה הרגיש לי מוזר מדי שזה הגיע ממנה, שהיא פשוט הציעה, לא דיברנו על זה יותר.
מאוחר יותר הבנתי שהיא בסך הכל הייתה לטובתי, היא רצתה שאני ארגיש יותר נוח עם עצמי ברגע שהיא הבינה שאני לא מאושר במאה אחוז מהמראה החיצוני שלי ואז גם הבנתי שפחדתי להסכים כי לא ידעתי מה יקרה בעקבות זאת, מה המשפחה, החברים, האנשים בעבודה ואפילו הלקוחות הקבועים במקום שעבדתי בו יגידו על זה.
בזמן השירות הצבאי שלי הרגשת הביטחון עלתה, הרגשתי יותר בטוח בעצמי ובאיך שאני נראה, הרגשתי שאני יכול להיות יותר פתוח עם האנשים שסובבים אותי אבל עדיין יש בי את הרגשת אי-נוחות עם האף שלי, הרגשה שחשבתי שתעבור עם הזמן אך לא עברה.
כיום אני לקראת שחרור ובזמן האחרון עוברות בי התלבטויות רבות האם באמת לעבור ניתוח אף אחרי הצבא.
אני חושש בעיקר מאיך שזה יצא כי קראתי על זה המון והבנתי שלא תמיד ההדמיה הממוחשבת שמראים לך על איך שזה אמור לצאת אחרי הניתוח היא מה שאתה מקבל.
משהו שאפילו יותר מפחיד אותי זה התגובות של החברים והמשפחה, איך הם יסתכלו עלי אחרי הניתוח? לא שיתפתי אף אחד מהם או נתתי להם את ההרגשה שאני לא מרוצה מעצמי ופתאום לעבור ניתוח אף זה משהו שמפחיד אותי נורא מכיוון שיכול להיות שהם יסתכלו עלי בצורה שונה כבן אדם או שזה אפילו "יפגע בגבריות שלי" כי הם יחשבו שניתוח אף זה לא משהו שגבר אמור לעשות (וכן אני יודע שזה שטויות ומילוני גברים עברו ניתוחי אף בשנים האחרונות אבל עדיין).
אני אשמח מאוד לתגובות מאנשים שעברו את הניתוח ולקרוא על איך הם הרגישו עם עצמם לאחר הניתוח ואיך החברים והמשפחה קיבלו את זה.
תודה רבה לכל מי שקרא ויגיב