אם לקחת נוגדי דיכאון?

אני זוכר את עצמי כבן אדם הרבה יותר שמח ממה שנהיה ממני בזמן האחרון.
אני בן אדם שאם אני לא עושה את מה שאני רוצה אני נכנס לדיכאון.
אני זוכר שבצבא היה לי את זה. חיכיתי שהצבא יגמר כי ההרגשה שלי עם עצמי הייתה איומה והרגשתי תקוע בחיים, הרגשתי ששולטים לי על החיים ולכן רציתי שיגמר כבר.
לא הייתה לי חברה שנתיים בצבא פשוט כי הרגשתי שאני אפס שאין לי כסף אפילו לסיגריות ולבירה ואני כלום ואפילו אין לי שליטה על חיי.

כיום אני סטודנט ואני סובל כי התואר משעמם ובגדול אין לי חיים שהייתי רוצה שיהיו לי והכל בגלל התעודה המעפנה הזאת שרק תגרום לי להמשיך לעסוק בעתיד במשהו שיעשה לי עוד יותר דיכאון.
אולי אני ככה בגלל שאני רגיל להסתכל על הצד השלילי של הדברים. ומצד שני אולי אני מציאותי ומסרב לשקר לעצמי כדי להרגיש יותר טוב לגבי משהו שלא מרגיש לי מתאים.

בכל אופן חבל לי להפסיק את התואר ומצד שני אני כל הזמן יוצא ואז נכנס לדיכאון שמקשה על חיי. כמו מין עליות וירידות של מוטיבציה שבירידות אני גם לא יכול ללמוד וגם כל היום במחשבות וחפירות על למה וכמה עוד ומדוע אני ככה.
אני מרגיש חסר ערך ומאוד "פגיע" ובא לי לבכות מידי פעם. אין לי חשק לשום דבר ואני מרגיש שהזמן רץ מהר מאוד כאילו שמריצים לי את השעון ואני לא מספיק כלום במהלך היום. אני לא נהנה וכמעט ואין לי מצב רוח טוב כי אני נאלץ לשקוע במחשבות על התואר ועל הדיכאון ואז אני גם מתעייף במהירות מבלי שעשיתי יותר מידי.
שוב אין לי חברה כבר תקופה ארוכה וגם אני לא מסוגל למצוא אף אחת בהרגשה המעפנה הזאת. אני לא חושב שמישהי תרצה להתבאס יחד איתי.

שמעתי על כדורים נוגדי דיכאון שעוזרים לאנשים.
אני יודע שבשורה תחתונה זה פשוט להיות מסומם לכל דבר.. ואני גם ככה על רטלין.
אבל מה אני יעשה? לחיות ככה מדיכאון לדיכאון ולשכנע את עצמי שזה זמני זה גם סבל אז אני לא יודע מה עדיף כבר?