בן זוג קמצן - להתפשר או לא להתפשר?

שלום לכולם,

לפני הכל, אני אגיד שאני הבחורה הכי לא נצלנית שקיימת, אני מאוד מודעת למצבים של אחרים.. אני פשוט תוהה לעצמי האם יש בחורים של פעם או שהם נכחדו מהעולם הזה..

יצאתי תקופה של כחודש עם בחור שאני מכירה כבר 3 שנים. כיום הוא סטודנט, לא כל כך עובד אלא בעבודות מזדמנות. על פניו, בחור ממש מקסים.. מההתחלה ראיתי שהוא רוצה משהו רציני.. רצה שההורים יכירו אותי, ובכללי היה אומר לי המון דברים לגבי העתיד שלנו וכו'.
יחד עם זאת, היה קצת חסר טאקט. הוא היה אומר לי דברים כמו שבנות היו מנצלות אותו ובגלל זה הוא מתנהג ככה היום (אני לא חושבת שצריך להגיד את זה, מה אני קשורה ולמה זה צריך להיות מושלך עליי), לא זוכרת באיזה הקשר.
אני מבינה, יודעת ובטוחה שלבחור אין כסף. זה לגיטימי.. אבל קרו כמה דברים במהלך הדייטים שמדליקים לי נורה אדומה ודי מורידים את החשק..

א. קודם כל, אף פעם לא שילם עליי בארוחה או במקום שהוא יותר מ30 שקל בסכום הכולל (שד"א אני הייתי שמה את הטיפ).
ב. "הזמין" אותי לגלידה - קנה כדור אחד לשנינו בכוס... לא השאיר לי אפילו את האופציה להגיד אם אני רוצה יותר מכדור.. הרגשתי ממש מגעיל והתביישתי בשבילו.
ג. היינו במסעדה ואני רציתי לשלם חצי חצי (מזה רציתי? ידעתי את זה כבר מראש.. מבחינתו שהוא ישלם לא הייתה אופציה בכלל). החשבון יצא בסביבות 95 שקל.. הוא אמר אני אשלם 70 ואני את השאר. אני הייתי בשוק ורציתי לקבור את עצמי.. כאילו, זה זלזול באינטיליגנציה שלי.. או שאנחנו משלמים חצי חצי או שאתה תשלם! זה נראה לי מטומטם ולא הייתה לי בעיה לשלם חצי חצי.. זה פשוט הוריד לי בטירוף. מזה כל החישובים האלה?
ד. אני לא ניידת בשישי מסיבה מסויימת... וכן, לפעמים בא לי שהבנזוג שלי יקח אותי, אז מה? בתחילת ה"קשר" שלנו הוא אמר לי שאין לו בעיה לאסוף אותי בהתחלה, אבל אחרי זה הוא מצפה שגם אני אגיע לבד ובלה בלה בלה.. ואני אומרת, למה אתה אומר את כל הדברים האלה על ההתחלה? הוא נתן לי הרגשה כל כך מגעילה, ומאז כל דייט שלנו אני נזהרת שלא יחשוב שאני מנצלת אותו באיזושהי דרך..

אני הכי לא מאמינה בחומריות, אני חושבת שכסף זה דבר שולי, למרות שכן זה יעשה הרגשה טובה אם פעם בן הזוג ישלם עלייך.. והכי חשוב זה הלב ומה שיש בפנים ולא כל המשחקים האלה.. אבל אני מרגישה כל כך עצורה כשאני איתו שזה פשוט כואב לי שאני סוג של מתפשרת ככה.

אתמול נגיד.. הייתי בבית. בשישי. יש לציין שאנחנו לא מתראים כל השבוע בגלל עבודה' לימודים ומרחק. והוא יצא לאיזושהי מסיבה של ידידה.. והוא ידע שאני רוצה לבוא (הוא רצה שאני כבר אכיר את המשפחה והחברים, לא כפיתי על עצמי).. ואמרתי לו שאין לי איך להגיע כי אני לא ניידת (אין לי אפילו ביטוח בגלל בשישי כי אני באה מבית מסורתי וזה עקרוני).. אז הוא לא הציע לבוא לקחת אותי בכלל. כנראה שהוא נסע באוטו של מישהו אחר ולא היה צריך להוציא דלק אז השתלם לו..

הוא כל הזמן אומר שהוא מתגעגע ורוצה לראות אותי.. אבל הוא אפילו לא ניסה לעזור לי למצוא איזושהי דרך להיות איתו אתמול.. והפגישה בחמישי הייתה נורא קצרה. הוא פשוט שתק. איך הייתי אמורה להגיע לשם? במונית? לבד בלילה? עם כל ההזויים שיש היום? (זה אפילו לא עניין של כסף).

ד"א יש לציין שברוב הפעמים אני לקחתי את האוטו ונסעתי למקום המפגש, הוא לא תמיד בא לקחת אותי כי כשהוא היה בא לקחת אותי זה נתן לי הרגשה ממש רעה.

אתמול חתכתי איתו כי לא יכולתי יותר.. זה הרגיש לי ממש רע העובדה שאני בכלל חושבת על הדברים האלה ומתעסקת איתם.. אני באמת בחורה לא נצלנית, אני שומעת על סיפורים של בנות שבאמת חיות בסרט.. אבל זה מה שמגיע לי באמת?