שלום, אני נורית..
הייתה לי ילדות מאוד טראומטית עם משפחה איומה שהתייחסה אליי באופן נוראי ממש, עד שעזבתי את הבית בגיל 20 וניתקתי איתם קשר. הייתי מאוד בודדה ולכן מצאתי פורקן בקשרים חסרי תוכן עם גברים.. שרק פגעו בי עוד יותר, חלקם התייחסו אליי כאל זבל שרק נועד לספק אותם מינית.. ופגעו בי נורא..
מרוב הטראומה מכל נושא המיניות החלטתי להתנזר ממין לחלוטין ובשנים האחרונות אין לי שום עניין בזה יותר, כל דבר שקשור למיניות פשוט מעורר בי סלידה איומה וגועל, לכן אני כיום מגדירה את עצמי כא-מינית, ולא מחפשת שום קשר עם גברים שמעורב בו מיניות.
אני כיום מאוד בודדה.. כל קשר ידידותי שמתחיל אצלי עם גברים, הם תמיד אומרים שאכפת להם ממני ושאני חשובה להם.. אבל אז באיזהשהו שלב הם מתאהבים בי, מנסים לקדם את זה הלאה באופן מיני. וכשאני מסבירה להם שאני לא מעוניינת בקשר מיני הם מייד נעלמים ופוגעים בי, מה שגורם לי לחשוב שהכל היה שקרים והם רק חיפשו שארצה אותן מינית.. זה חוזר על עצמו שוב ושוב וזה מרגיש פשוט נורא..
עם בחורות אני לא מסתדרת לצערי וגם הן לא כ"כ מסתדרות איתי.. כל הקשרים שהיו לי עם בנות לא החזיקו זמן ארוך.. כל החברות ילדות שהיו לי עזבו את הארץ לגרמניה וארה"ב ונותרתי בודדה לגמרי. :(
אני בת 28 ולא למדתי שום תואר, מבחינת עבודה.. עבדתי עד לא מזמן בסקרים. זה הרגיש לי נוראי ועזבתי. כיום אני מובטלת.. אין לי רכב ואני לא ניידת. שוכרת בהרצליה..
אני בדכאון כרוני ונטיות אובדניות בתקופה האחרונה. אני כבר שנים בטיפול פסיכולוגי שלא באמת עוזר לצערי, הטראומות מהילדות ממשיכות לצוף בי שוב ושוב, כמו גם הטראומות מכל הקשרים עם גברים שהיו לי שצילקו אותי ממש ופגעו בי.
הצרכים שקיימים בי פשוט לא ממומשים. לבד לי. מרגישה לא אהובה, לא רצוייה, אין לי טעם לחיים, מרגישה ריקנות עצומה וייאוש.
בקיצור, החיים שלי ממש בזבל ואני לא יודעת איך לצאת מזה.. ממש על סף ייאוש.
חשבתי אולי לפנות לאשפוז בבי"ח פסיכיאטרי. כבר אין לי שום פתרון אחר שאני יכולה לחשוב עליו..
רעיונות.. עזרה.. מישהו? :'(
הצילו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות