כבר קרוב ל6 חודשים אני נמצאת בצבא ומרגישה מדוכאת ובמצוקה, אני לא יכולה לישון בלילה יש לי סיוטים אני בלחץ תמידי עם מחשבות אובדניות, מעדיפה למות מאשר להגיע לבסיס. אני מטופלת אצל קב"ן קרוב לחודש, הוא מבין מה עובר עליי ראיתי פסיכיאטר שהציע לי תרופות אחרי ששמע מה עובר עליי והקב"ן מציע לי לדבר איתו אחת לשבוע, הבעיה היא שאין בידיוק שיפור, אני לא מסוגלת מנטלית ללכת לבסיס, להגיע לצבא, אני בחרדה בגלל זה.
כרגע אני נמצאת בתנאי בסיס פתוח ואני יודעת שלצאת מהצבא יעזור לי להתמודד עם הדיכאון, אבל יש לי עוד בעיה..
ההורים שלי מכחישים שיש לי בעיה, האמת שכמעט כל הסביבה הקרובה אליי לא מאמינה שמשהו עובר עליי, אף אחד לא קורא למה שיש לי בשמו האמיתי "דיכאון" כולם משערים השערות אומרים לי להישאר בצבא ושאני אהיה בסדר, שכולם עוברים את זה ואני סתם מגזימה, אבל אני יודעת שאני לא בסדר! כל מה שאני שומעת מאנשים שקרובים אליי זה שאני בסדר! לא רציתי לפתוח דברים מלכתחילה כי פחדתי להיות "שונה" אני רוצה להיות כמו כולם ולשרת. אבל אני לא חושבת מסוגלת.
ההורים שלי מאוכזבים ממני אמא שלי אומרת שהייתי מקור גאווה שלהם פעם ועכשיו "המחשב" מטמטם אותי. אבא שלי מאיים על לאיים קשר כי הוא מאוכזב ממני למרות שהוא דיבר עם הקב"ן על מצבי הנפשי פנים מול פנים הם מתעלמים שאני במצוקה נפשית גדולה.. כל המשפחה שלי צוחקת עליי וחושבת שאני סתם מנסה להשתחרר או שיצאתי ממקום מוכר למקום לא מוכר ובגלל זה אני ככה. אף אחד לא רוצה להבין..
אם אני אצא מהצבא אני חושבת אהיה חייבת לצאת הבית כדי לשמור על השפיות הנפשית שלי והאשמה על זה שיצאתי מהצבא תאכל אותי מבפנים. (כי אני רוצה לתרום למדינה ולהיות כמו כולם, להיות מקור גאווה להורים שלי)
אני רוצה לשרת או יותר נכון להגיד רציתי, אבל כאני הבריאה שלפני הצבא.
השאלה שלי היא האם כדאי לי להשתחרר מהצבא ולהתמודד עם ההורים שלי והסביבה? או להישאר בצבא ולהיות שנה וחצי בדיכאון ובתחושה שאני יכולה לאבד את עצמי ואת השפיות שלי בכל רגע?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות