היי, אני עמית, בן 20, משרת ביחידה עורפית יוקרתית. אתחיל ואומר שיש לי אישיות קצת אחרת (לאו דווקא בקטע שלילי), ושאני מסתכל על דברים אחרת. אני אדם טוב לב, רגיש, חייכן, שמח. וכתוצאה מכך, החשיבה שלי נוטה להיות הרבה פעמים ״תמימה״, ״נאיבית״. מאוד קשה לי לכעוס על בן אדם, או שבן אדם אחר יכעס עליי ולכן אני אעשה הכל כדי שזה לא יקרה. מעבר לזה, וזה משהו שאני מנסה לפתח תוך כדי הצבא, קשה לי הרבה פעמים לעמוד על שלי, ובגדול אני אדם קצת מקובע. זה דבר שפגע בי כמה פעמים כשהתמיינתי לדברים בצבא ולא עברתי - אני לא פוליטיקאי, אין לי אישיות עוצמתית.
החברים שאיתי בחדר בצבא גם איתי במחלקה רובם ככלל הם אנשים דעתניים, ביקורתיים ותמיד יש להם מה להגיד או מה לומר על כל דבר. זה מתבטא גם בביקורת שהם מעבירים על חיילים אחרים, שלי באופן אישי קשה לשמוע. כשאני אומר את דעתי בחדר או שמתעלמים ממה שאמרתי, או שמנסים לעמת דווקא אותי מול כולם. מבחינתי מה שנאמר זה דבר לא לגיטימי, אבל בגלל שיש להם יותר סמכות פיקודית או טובים יותר בפן המקצועי, זה נשאר בחדר. אני מרגיש גם אאוטסיידר, כל שאר ארבעת הבנים עושים ביחד דברים בבסיס, ואותי לא מזמינים כי אני לא ״אח״, לטענתם. לא מצחיק/מעניין/טיפש/בעל דעות מוזרות/לא חושב כמוהם/״הימני הגזען״ וכו׳. לכאורה, הכל ״בסדר״ - מדברים איתי, צוחקים איתי על עצמי, וזה לא אמור להפריע לי, כי יש לי חברים אחרים. אבל בכל זאת, מדובר בבני המחזור שלי והייתי רוצה גם להרגיש חלק ממה שקורה.
בכללי, מחוץ לחדר, אני אדם אהוב על אוב החיילים בבסיס, אני נראה טוב, מתאמן, מטפח את עצמי (ועל זה הם צוחקים, כמובן). לא מזמן הגיע אלינו למילואים אחד המפקדים בעברו, והוא מחבב מאוד את אחד הבנים מהמחזור שלי, וממני הוא פשוט התעלם. כי אני לא יודע למה. פשוט לא אוהב אותי. זה מעלה בי תהיות אם אני צריך להשתנות או להישאר כמו שאני. כרגע ממש קשה לי ויש לי עוד קצת יותר משנה לשירות. תודה לכם, וסליחה אם זה היה קצת ארוך. :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות