חייבת לשפוך את הלב - ואולי לקבל סיוע.
בני בן 20 חייל משרת יומיות ושב כל יום הביתה. הוא די ביישן אבל בתיכון היו לו כמה חברים וסה"כ העביר תקופה יפה איתם. החבורה הזו התפרקה לקראת הגיוס ולא נשאר קשר. בצבא הוא מסתדר וטוען שנחמד לו ויש לו חברים, אך זה לא מתפתח לחברות מעבר. ת'כלס יש לו חבר אחד יחסית טוב לא מהצבא והם יוצאים יחד בסופ"שים, אבל מעבר לכך אין לו חברים נוספים כאלה שיכול להרים להם טלפון, לדבר, לקפוץ לראות אותם, לצאת איתם, ולהפיג את הבדידות. בפורים למשל... לא יצא מהבית כי החבר לא יכל.. וזה קורע לי את הלב. הוא מאד קשור אלינו כהורים, אין לו בעיה ללכת איתנו לכל מקום, אפילו לנסוע לחו"ל... בעלי מאד מתבאס והאמת גם אני כי מצד אחד חשוב לתת לו תמיכה וסיוע כי המשפחה היא העוגן אבל מצד שני בגילו הוא צריך אינטרקציה עם אנשים כמוה בגילו... ואנחנו ההורים לא אמורים לשמש לו חברה. הוא הרבה בבית במחשב, כמובן שטוען שמעדיף ככה, למרות שברור לי שלא... כל אחד רוצה חברה, לצאת, לבלות... הבעיה שרוב החבורות מתגבשות בתיכון... ומי שפספס ואין לו חבורה, מאד קשה לו... אני גם קוראת כאן ורואה צעירים ששופכים את הלב... שאין להם חברים והם לבד... ת'כלס גם אין איזה מקום שמיועד למפגשים של אנשים כאלה, בודדים יחסית שמחפשים חברה לצאת ליציאות... זה הגיל שלהם להתנסויות האלה של החיים וחבל לי ובעיקר כואב לי. חושבים שיש משהו שאוכל לעשות? להציע? בינתיים מתמקדת בלתת לו בבית. תמיכה ולא לתקוף אותו (בעלי לפעמים אומר לו שיילך לבלות עם חברים שלו, ולא איתנו... אבל בעיניי זה אכזרי, כי אין לו ממש חברים)
תודה לכל מיש שקרא עד כאן ואשמח לתגובות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות