מבולבלת בזוגיות, מה לעשות ואיך ממשיכים מכאן?

אני בת 28 ובן זוגי מזה 5 וחצי שנים בן 32, אנחנו גרים יחד ואנחנו עובדים יחד כבר 3 שנים בעסק המשפחתי שלו וכל הזמן יש מריבות ועצבים שמשפיעים עלינו גם בבית.
לאחרונה המצב החמיר יותר וכל מריבה שקשורה לעבודה נמשכת עד הבית, מריבה של הבית ממשיכה בעבודה. אני יודעת ומבינה שיש לו תקופה מסריחה בעבודה וירידה במצב רוח ועם כמה שאני מנסה לעזור לו הוא רק מאשים אותי יותר שזה בגללי ובגלל שאנחנו לא מסתדרים בעבודה ובעקבות כל זה אנחנו לא מפסיקים לריב.
יש לו התנהגות מגעילה ומעצבנת שבה הוא "חוטף קריזה" ורוצה לעצבן אותי אז הוא משפיל אותי ו"הופך אותי לקטנה".
היום בדרך לארוחת חג אצל המשפחה שלו התפתח ויכוח והחלטתי שדי!! שאני מפסיקה את זה אחת ולתמיד, אמרתי לו שאני לא סופגת יותר את העלבונות שלו ושאני רוצה שזה ייגמר כבר כי אני כבר לא מאושרת ושאני רוצה מישהו שיעריך אותי ואת מי שאני ולא "יהיה בן זוג שלי רק כי העסק צריך אותי" כי אלו אחת מיני משפטים שהוא אומר לי בשעת מריבה, הוא אומר שאני אישה רעה שכל היום פועלת עפ"י דווקא ושאני הורסת אותו ושאני משגעת אותו.
כל מריבה הוא פשוט לוקח את החפצים שלו והולך מהבית לכמה ימים ואני מחפשת אותו.
זה מעיק וזה כבר מעצבן!!!!
כשקמתי והלכתי הוא האשים אותי שאני הורסת לו ולמשפחה שלו את החג כי אם אני לא באה גם הוא לא הולך לחג. אחרי ויכוחים אמרתי לו שאני אגיע אבל אביב צבועה וכשתיגמר הארוחה אנחנו מסיימים את זה. כשהתחילה שוב המריבה בדרך קמתי שוב ורציתי ללכת והוא אמר לי בואי נשנה את האוירה ונעשה שיהיה שמח, ואני שאני בוכה אמרתי לו ששום דבר לא ישתנה ואני רוצה פשוט לסיים את זה אחת ולתמיד!!
שאני יותר לא רוצה לעבוד איתו ושאני מחפשת עבודה ושזה נגמר מבחינתי, הוא ניסה לחבק ולומר שהוא מצטער שהוא פגע בי וכמובן שהרחקתי אותו כי אי אפשר לומר משהו אחד ולבקש סליחה שניה אחרי זה, זה היה נראה לי צבוע מידי שהוא מנסה להתנצל פתאום שניה לפני שאנחנו הולכים למשפחה שלו, שההתנצלות היא רק כדי "לשנות אוירה" וכשנגיע הביתה זה יחזור שוב..
בסופו של דבר הלכנו למשפחה וכשחזרנו הביתה באמת הכל המשיך מאיפה שהפסיק..
אין לי כוח להתמודד עם זה! אין לי סבלנות יותר לריב ובא לי להרגיש נאהבת ומחובקת עם מישהו שבאמת אוהב אותי ומראה לי את זה!
מיותר לציין שאנחנו בלי אינטימיות כבר כמה חודשים כי ככה יצא ואנחנו ישנים בנפרד כבר כמה חודשים מבחירה שלי..
אני באמת מבולבלת לגבי הזוגיות הזאת.
אני לא ילדה ואני כבר בשלה לחתונה וילדים ולפי המצב זה לא יגיע בקרוב וזה לא ישתנה!
מה אני אמורה לעשות??
אני יודעת שבפנים בתוך הלב אני אוהבת אותו, אני דואגת לו ורוצה רק בטובתו אבל לא מסוגלת לשנות את עצמי כל פעם בשבילו כי זה לא נוח לו.
אני לא יודעת כבר מה הרגשות שלו כלפיי, מה השאיפות שלו ומה הרצונות העתידיים שלו מהזוגיות הזאת..
ובאמת שלא חסר לשנינו שום דבר!!
שנינו נראים טוב, שנינו אנשים עם מוסר עבודה ועצמאיים בחיינו, ואני יודעת שלא חסר בחוץ מישהו שיאהב אותי ויראה לי את זה, אבל לא מסוגלת להשתחרר מהמערכת יחסים הזאת מהפחד שזה פספוס ושאני זו שויתרתי..