ההורים שלי שונאים אותי. לאחרונה חזרתי מטיול שלא רציתי ללכת אליו אבל הם שכנעו אותי וזה היה טיול ממש גרוע של יומיים. כשחזרתי הביתה הרגשתי ממש לא טוב (חולה ומבואסת) וירדתי מהאוטובוס ואמרתי לאבא שלי שאני ממש לא מרגישה טוב והוא כמעט התעלם. הגענו לאוטו והוא התחיל לדבר על דברים לא קשורים ואני בקושי עניתי לו. כשהוא הגיע לנושא אחד שממש עצבן אותי, ובדיוק הגענו לבית, פשוט התעצבנתי ונכנסתי הביתה וזרקתי את התיק. אמא שלי ישבה בסלון והיה לי כל כך רע מדברים ממש ממש לא טובים שקרו לי בטיול הזה שפשוט הלכתי לחדר אמבטיה ולא אמרתי לה שלום מרוב עצבנות. היא נכנסה ושאלה אותי מה קרה וזה וביקשתי ממנה שתעזוב אותי בשקט כי אני רוצה להיות לבד ושאבא שלי עצבן אותי. בינתיים הוא שמע מה שאמרתי, הגיע והתחיל לקלל אותי במילים נוראיות ומשפיעות ולאיים עליי בצעקות. לא הגבתי. הייתי כל כך עייפה והיה לי רע וכעסתי. אחרי כמה זמן שישבתי שם בוכה עם דלת סגורה ומצטערת שחזרתי הביתה ושומעת אותו אומר לה שהוא רוצה לשלוח אותי לפסיכולוג כי ״הוא עשה את אותה טעות עם (אחותי) הגדולה ועכשיו היא מופרעת״, הם צעקו עליי לצאת משם. יצאתי והם אמרו לי לשבת בסלון ואמא התחילה לתחקר אותי אח מישהו פגע בי בטיול. אמרתי לה שלא והיא הוציאה 1000 סיבות למה לא אכפת לי מההורים שלי ולמה אני ילדה חרא. לא הגבתי. בינתיים אבא שלי ממשיך לקלל אותי בטוב טעם הקללות הכי נוראיות ששמעתי בחיים שלי (והוא מקלל הרבה). הלכתי למקלחת ולחדר ובבוקר אף אחד לא העיר אותי ואף אחד לא דיבר איתי. זה נשמע כל כך מפגר, אבל זה קורה הרבה, גם בפעמים שזה באמת לא אשמתי. כל המילות שנאה שהם אומרים עליי, כל הדברים שהם חושבים שאני לא שומעת. ״לדבר״ ירד מהפרק כבר לפני שנתיים. פשוט נמאס לי לחות בבית שמקללים אותי בו ואז נותנים לי דברים וקוראים לי כפוית טובה. אני תמיד מוציאה ציונים טובים רק בשבילם ולא בשבילי כי גם ציונים של 80 טובים לי. וכבר נמאס לי לחשוב שאני כל כך לא בסדר וכל כך פגומה ואף אחד לא רוצה אותי ואני מטורפת! אני כבר לא יודעת מה לעשות וכל מה שנשאר לי זה לוותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות