אוקיי אז היום אני רוצה לדבר איתכם על משהו שעובר ולוקח לו זמן להיגמל מהמוח.. שזה
ה-ת-מ-כ-ר-ו-ת או הערצה שהלכה לפח.
אוקיי אז בואו נתחיל
לפני שנה ומשהו שמעתי זמרת שאף פעם לא הכרתי והכרתי רק זמרות ישראליות כמו עדי ביטי [פעם לא היה נועה קירל ופעם לא היה עדן בן זקן] אהבתי גם את שרית חדד ושירי מימון.
התחלתי לשמוע אנגלית לא מזמן והבנתי שהשירים האלו פשוט שלמות ! אדירים וממכרים וקליטים והסגנון בול עליי כאילו פופ מה זה
לזמרת קראו מייגן טריינור והיה לה שיר כזה שהקישור שלו יהיה על השאלה. שהיא אמרה שם ''my name no my sign no my number no you need to let it go'' והוא היה מהמם וישר נדבקתי והיא הייתה מושלמת כזאת מהממת
אחרי 8 חודשים כולם התעסקו עם הריקודים הממכרים ג'וג'ו , סטפן , דאב וכל החרטא הזה והבנתי שלא הכרתי אותה מספיק והתחלתי להעריץ כמו שקרה עם ביטי זה לקח יותר מדי זמן אבל בסוף אחרי חצי שנה זה הלך לפח כי לא היה לי אכפת מהחארטות החרושות של השירים. ושום זמרת לא אהבתי.
ובסופו של דבר , קשה לי לאבד את זה.
אני כבר לא מתה על זה
זה לא ממכר
זה לא מעלף
תעזרו לי ותכירו לי דברים חדשים ושהם לא פופ כמו השירים האלו. לא רציתי גם לאהוב זמרות ממש מוכרות יותר ממייגן כמו אריאנה גרנדה דמי לובאטו או סלינה גומז.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות