בערך מלפני כמה שנים. אני מרגישה שהתחלתי להיות פסיכולוגית של כולם. כל החברות שלי באות אליי כדי לבקש עזרה תמיד. אני מאוד מאוד שמחה שהן מרגישות בנוח לפנות אליי ולהתייעץ איתי ואני ממש מוחמאת כשאומרים לי כשאני נותנת אחלה של עצות ושהעצות עזרו להן מאוד. עד כאן הכל בסדר, אבל עכשיו החיים שלי הגיעו למקום לא נעים שאני כבר מתה לעבור ממנו. ובגלל שאני תמיד שם בשביל כולן אני ציפיתי שעכשיו הן יהיו שם בשבילי ונחשו מה טעיתי כשאני מתחילה לספר לחברות שלי מה עובר עליי וכמה קשה לי הן מהנהנות וישר עוברות לדבר על הבעיות שלהן. אני מאוד מופתעת מההתנהגות הזו למרות שאני עדיין ממשיכה להיות שם בשבילן. מקרה מעצבן אחד היה שפיצלו לנו את הכיתות לקראת המגמות שנה הבאה ומי שאני דלוקה עליו עבר לארץ אחרת מה שאומר שאני לא אראה אותו יותר ואני ממש שבורה מזה, אני הייתי דלוקה עליו כבר 4 שנים, למרות שלא דיברנו בחיים זה עדיין כואב לי ואני מנסה להתאושש. אז שיתפתי את אחת החברות הקרובות שלי ובמקום להגיד לי לא נורא היא פשוט אמרה לי:" מה אכפת לי ממנו עכשיו, יש לי את הבעיות שלי" אז התעלמתי ועזרתי לה עם הבאלגן שהיה לה. ופתאום דיברתי איתה אצלי בבית ובדיוק ראיתי תמונה באתר של המדינה ואמרתי לה שזאת המדינה שמי שהייתי דלוקה עליו עובר אליה והיא אמרה שלא סיפרתי לה שהוא עובר בכלל. אני פשוט מרגישה שאני תמיד שם בשבילן כדי לעזור להן עבור זמנים קשים בחיים שלהם וכשאני קשה לי אני חייבת להתמודד לבד וזה תהליך קשה ואיטי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025